1

1.        לפניי בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לקיום דיון נוסף בפסק דינו של בית משפט זה בע"פ 3776/17 מיום 2.5.2018 (כבוד השופטים ע' פוגלמן, א' שהם ו-ע' ברון), במסגרתו נדחה ערעור שהגיש המבקש על הרשעתו בביצוע מעשים מגונים במשפחה.

2.        לאחר שעיינתי בבקשה ובשאר החומרים שהונחו בפני, הגעתי לכלל דעה כי אין מקום להיעתר למבוקש. הבקשה הוגשה ביום 4.11.2018, היינו בחלוף כחמישה חודשים וחצי לאחר המועד האחרון הקבוע בדין להגשת ההליך. בהתחשב בסד הזמנים הקבוע להגשת עתירה לדיון נוסף – 15 ימים מיום מתן ההחלטה כשימי הפגרה באים במניין (ראו: בש"א 6927/11 רוכמן נ' קיבוץ מענית, פסקה 8 (24.1.2012)) – מדובר באיחור ניכר ביותר.

2

3.        בנוסף, בבקשה לא מצוין כל טעם בשלו היא מוגשת עתה. אמנם מהבקשה לקביעת דיון נוסף שצורפה לבקשה עולה כי ייצוגו של המבקש הוחלף רק לאחרונה, אולם הדבר לא צוין בבקשה, ומכל מקום הפסיקה לא הכירה בטעם זה כ"טעם מיוחד" המצדיק מתן ארכה להגשת עתירה לדיון נוסף (ראו: בש"פ 5497/00 פלונית נ' מדינת ישראל (17.8.2000), וההפניות שם).

4.        לבסוף, גם סיכויי ההליך אינם תומכים בהיעתרות לבקשה. על פני הדברים, פסק הדין נסב על קביעות מהימנות וממצאים שבעובדה, ואין הוא נמנה עם אותם מקרים חריגים ונדירים בהם קמה הצדקה לערוך בירור נוסף בפני הרכב מורחב של שופטים.

5.        אשר על כן, ובשים לב לגישה הקפדנית והמצמצמת בפסיקה ביחס למתן ארכה להגשת עתירה לדיון נוסף כנגזרת של אופיו המיוחד של ההליך (ראו: בש"א 4226/13 רונית דגלי אומות בע"מ נ' שטן, פסקה 3 (14.7.2013)), הבקשה נדחית.

           ניתנה היום, ‏כ"ט בחשון התשע"ט (‏7.11.2018).

_________________________

  18078380_D03.doc  כש