בש"פ 6053/16 – מדינת ישראל נגד נאור שמואל
1
בבית המשפט העליון |
בש"פ 6053/16 |
לפני: |
המבקשת: |
מדינת ישראל |
|
נ ג ד |
המשיב: |
נאור שמואל |
בקשת רשות ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה בעמ"י 8880-08-16 שניתנה ביום 3.8.2016 על ידי כב' השופטת ר' פוקס |
בשם המבקשת: |
דגנית כהן ויליאמס |
בשם המשיב: |
עו"ד איתמר בן גביר |
בקשת רשות ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטת ר'
פוקס) מיום 3.8.2016 אשר קיבל את ערר המשיב על החלטת בית משפט השלום בחיפה (כב'
השופטת ס' אופיר-גץ) מיום 3.8.2016,
לעצור את המשיב עד יום א 7.8.2016 בעקבות הצהרת תובע לפי סעיף
2
1. ביום 26.7.2016
נעצר המשיב ביחד עם 60 חשודים נוספים במסגרת חקירה שניהלה המשטרה נגד ארגון אוהדי
כדורגל המכונה "לה פמיליה". זאת בחשד לביצוע שורת עבירות, וביניהן,
ניסיון לרצח, חברות בארגון פשיעה, תקיפה בנסיבות מחמירות, קשירת קשר לביצוע פשע,
חבלה בכוונה מחמירה והסתה לגזענות. בית משפט השלום (כב' השופטת ע' רוזינס) האריך את מעצרו של המשיב עד ליום 2.8.2016 ובאותו היום הוארך
מעצרו בהסכמה עד ליום 3.8.2016. עם סיום החקירה, הגישה המדינה הצהרת תובע לפיה
בכוונתה להגיש נגד המשיב ו- 18 חשודים נוספים כתבי אישום וכן בקשה למעצרם עד תום
ההליכים וביקשה להאריך את מעצרו של המשיב (ושל אחרים) עד ליום 7.8.2016 מכוח סעיף
2. בהחלטתו מיום 3.8.2016 המתייחסת למשיב קיבל בית משפט השלום את הבקשה והורה על מעצרו עד ליום 7.8.2016 בשעה 13:00, בקבעו כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו וכי נשקפת ממנו מסוכנות. עוד קבע בית משפט השלום כי מחומר הראיות לכאורה שהוצג בפניו עולה כי חשודים רבים מעורבים בפרשה וכי המשטרה שקדה לילות כימים לצורך השלמת החקירה ואיסוף הראיות הנדרשות. מטעמים אלו קבע בית המשפט קמא כי אין מקום לשקול בשלב זה את שחרורו של המשיב לחלופת מעצר וכי יש להורות על הארכת מעצרו בארבעה ימים נוספים כמבוקש, על מנת לאפשר למבקשת להגיש כתבי אישום ולעתור עם הגשתם למעצר המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.
3. המשיב הגיש ערר
על החלטתו זו של בית משפט השלום לבית המשפט המחוזי ועתר לקיצור תקופת המעצר שעליה
הורה בית משפט השלום. בקבלו את הערר קבע בית המשפט המחוזי כי אף שלא מצא פגם
בהחלטתו של בית משפט השלום, יש מקום לקצר את תקופת המעצר שעליה הורה וזאת משום
שאין להורות כדבר שבשגרה על תקופת המעצר המקסימאלית הקבועה בסעיף
3
4. בבקשת רשות הערר שהגישה המדינה על החלטתו זו של בית המשפט המחוזי נטען כי יש לקבל את הבקשה ואת הערר ולהשיב על כנה את החלטתו של בית משפט השלום. זאת נוכח היקפה ומורכבותה של הפרשה בה מעורב המשיב והעובדה שבכוונת המדינה להגיש כתבי אישום נגד 18 חשודים נוספים בפרשה זו וכן בקשות למעצר עד תום ההליכים נגד המשיב ומעורבים אחרים. לטענת המדינה אין באפשרותה להגיש כתב אישום בסד הזמנים שעליו הורה בית המשפט המחוזי וכי, בין היתר, נדרש לה זמן לשקול האם להאשים את המשיב ומעורבים אחרים גם בעבירות הסתה לגזענות והיא מדגישה כי אם תגיע למסקנה כי יש אכן מקום להעמידו לדין בעבירות אלה, יהא עליה לקבל את אישורו של היועץ המשפטי לממשלה לכך. המדינה מוסיפה וטוענת כי שגה בית המשפט קמא משקבע כי נוכח העובדה שתקופת המעצר שעליה הורה בית משפט השלום מסתיימת ביום ראשון לא יהיה לקיצורה השפעה של ממש על יכולתה ללמוד את חומרי החקירה ולגבש את כתבי אישום, ולשיטתה נוכח מורכבות הפרשה היא זקוקה לכל הזמן שהעמיד לרשותה בית משפט השלום כדי לגבש באופן ראוי את כתב האישום נגד המשיב. עוד טוענת המדינה כי שגה בית המשפט קמא משקבע כי חומרי החקירה בתיק כבר מוכרים לה שכן החשודים בפרשה ובהם המשיב נעצרו ביום 26.7.2016 ומאז הפכה החקירה שהייתה סמויה לגלויה ונוספו חומרי חקירה רבים לתיק. המדינה מוסיפה וטוענת כי בעקבות החלטתו של בית המשפט המחוזי הוארך גם מעצרם של חשודים נוספים בפרשה רק עד ליום 5.8.2016 וכי היא הגישה על כך ערר שתוצאותיו תלויות בהחלטה שתינתן בבקשה דנן.
5. המשיב טוען מנגד
כי המקרה דנן אינו מעורר כל שאלה משפטית בעלת חשיבות ועל כן אין מקום ליתן למדינה
רשות לערור על החלטתו של בית המשפט המחוזי. המשיב מוסיף וטוען כי בית המשפט קמא
בחן את חומר הראיות בתיק לגופו והגיע למסקנה כי די בהארכת מעצרו עד ליום 5.8.2016
על מנת להגשים את תכלית המעצר על פי סעיף
6. לאחר שעיינתי בטענות שהעלו הצדדים הגעתי למסקנה כי יש לקבל את בקשת רשות הערר שהגישה המדינה, לדון בה כבערר ולקבל את הערר.
על פי הכללים שהותוו בפסיקתו של בית משפט זה "ייתכנו שני סוגים מרכזיים של מקרים העשויים להצדיק מתן רשות לערור: מקרים שבהם מתעוררת שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים להליך ומקרים המתאפיינים בנסיבות פרטניות מיוחדות וחריגות" (בש"פ 1361/13 מדינת ישראל נ' עזרא, בפסקה 16 (22.2.2013)).
4
המקרה שבפנינו נמנה עם סוג המקרים השני. זאת משום הפגיעה באינטרס הציבורי הנובעת מסד הזמנים הבלתי סביר - 48 שעות - שקצב בית המשפט המחוזי למדינה לצורך הגשת כתב האישום בפרשה מורכבת זו אשר בה, כפי שציינה המדינה, נגבו מאז 26.7.2016 בין 140 ל- 150 הודעות מן החשודים שנעצרו ואותן יש לבחון ולנתח יחד עם יתר חומרי החקירה שנאספו לצורך גיבוש שני כתבי האישום שמתעתדת המדינה להגיש בעניינם של 19 מן החשודים ובהם המשיב. בית המשפט המחוזי עצמו ציין כי לא מצא כל פגם בהחלטתו של בית משפט השלום ועל כן שגה משהחליט להתערב בה. העובדה לבדה כי הפרקליטות אינה נדרשת ללמוד את התיק מבראשית, כמו גם העובדה שסוף השבוע נכלל בתקופה הנוספת שקבע בית משפט השלום, אינן מצדיקות את קיצור התקופה בנסיבות המקרה דנן. אדרבא, העובדה כי השבת מקצרת את פרק הזמן שהקצה בית משפט השלום למדינה לצורך הגשת כתב האישום בעוד המשיב שוהה במעצר, מהווה נימוק נגד קיצור נוסף של המעצר בפרשה חמורה, סבוכה ומורכבת כמו הפרשה דנן.
7. אכן, כאשר מוגשת
בקשה להארכת מעצר מכוח סעיף
אשר על כן, יש לקבל את הבקשה ואת הערר ובהתאם אני מורה על ביטול החלטתו של בית המשפט המחוזי ועל השבת החלטתו של בית משפט השלום על כנה באופן המורה על הארכת מעצרו של המשיב עד ליום 7.8.2016 שעה 13:00.
ניתנה היום, כ"ט בתמוז התשע"ו (4.8.2016).
|
|
ש ו פ ט ת |
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 16060530_V01.doc רש
