1

1.        בקשה רביעית להארכת מעצרו של המשיב ב-90 יום לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים), החל מיום 1.8.2018, או עד למתן פסק דין בתפ"ח 53698-03-17 בבית משפט המחוזי תל אביב-יפו, לפי המוקדם.

2

2.        עובדות כתב האישום וההליכים המשפטיים פורטו בהרחבה בהחלטות קודמות שעניינן הארכת מעצרו של המשיב, וכן בהחלטתי בערר שהגיש המשיב בנוגע לקיומם של ראיות לכאורה, ומשכך אחזור על עיקרי הדברים בלבד. ביום 24.3.2017 הוגש נגד המשיב ונגד נאשם 1 בכתב האישום (להלן: אבישי), כתב אישום לבית המשפט המחוזי הכולל חמישה אישומים נפרדים, אשר רק שניים מהם (השלישי והרביעי) מיוחסים גם למשיב – בצוותא עם אבישי, והשלושה הנותרים מיוחסים לאבישי בלבד. האישום השלישי עניינו בהנחת מטען ברכבה של הזמרת מרגלית צנעני, והאישום הרביעי עניינו בהנחת מטען ברכבו של שחקן הכדורגל קובי מוסא. בכתב האישום יוחסו למערער בצוותא חדא עם אבישי, העבירות הבאות: ניסיון רצח; ייצור נשק – שתי עבירות; נשיאת נשק – שתי עבירות; החזקת נשק – שתי עבירות; סחיטה באיומים; וקשירת קשר לביצוע פשע.

3.        המדינה טוענת בבקשה כי נשקפת מסוכנות גבוהה מהמשיב, אשר נלמדת מעובדות כתב האישום ומהאישומים אשר יוחסו לו. בנוסף, הפנתה המדינה לתסקיר שירות המבחן בעניינו של המשיב, בו העריך שירות המבחן כי קיימת רמת סיכון גבוהה להישנות התנהגות אלימה מצד המשיב, שתוצאותיה עשויות להיות בדרגת חומרה גבוהה. כמו כן, טוענת המדינה כי מסוכנותו של המשיב אך מתחזקת נוכח עברו הפלילי. בנוגע לקצב התקדמות ההליך, טוענת המדינה כי עד כה התקיימו 17 ישיבות הוכחות וקבועים עוד 8 מועדים נוספים לשמיעת הוכחות, 7 מתוכם בתוך תקופת הארכת המעצר המבוקשת. משכך, טוענת המדינה כי נראה שההליך צפוי להתקדם בצורה משמעותית במהלך תקופת ההארכה המבוקשת.

4.        המשיב התנגד לבקשה וטען בעיקרו של דבר כי לא נשקפת ממנו מסוכנות, במיוחד לאור חלוף הזמן. כן טען למחדלי חקירה וכרסום בראיות ואף הדגיש כי הגיש בקשה לעיון חוזר לבית המשפט המחוזי בהקשר לכך. עוד העלה המשיב טענות כנגד תסקיר שירות המבחן, מהימנותו ומהות העבירות בהן מואשם, וכן כי קיים צפי שההליך יתנהל עוד זמן ממושך כ-3 שנים וכי ההליך מתעכב אך בשל צירוף עניינו עם האישומים המיוחסים לאבישי, הנאשם 1. לאור כל אלה, סבור המשיב כי הגיע העת לשחררו.

5.        לאחר שעיינתי בכל החומר הרלבנטי, ושמעתי את באי-כוח הצדדים בדיון שהתקיים לפניי, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

3

6.        כידוע, במסגרת בקשה להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק המעצרים, על בית המשפט לאזן בין זכותו של הנאשם לחירות לבין שמירה על ביטחון הציבור ותקינות ההליך הפלילי. לשם כך, יש להביא בחשבון, בין היתר, את פרק הזמן שחלף מאז נעצר הנאשם, את קצב התקדמות ההליך, את המסוכנות הנשקפת מן הנאשם, את חומרת העבירה המיוחסת לו, וכן את החשש משיבוש הליכי משפט והמלטות הנאשם מאימת הדין. ככל שתקופת המעצר מתארכת, נעה נקודת האיזון לעבר זכותו של הנאשם לחירות. בתוך כך, ובשים לב למכלול השיקולים הללו, ישוב ויבחן בית המשפט את האפשרות להשיג את מטרת המעצר בדרך של חלופת מעצר (ראו: בש"פ 5459/18 מדינת ישראל נ' פלוני, פסקה 6 (19.7.2018); בש"פ 4744/18 מדינת ישראל נ' לביא, פסקה 14 (23.7.2018)).

7.        יישום אמות מידה אלה על ענייננו מוליך למסקנה, כאמור, כי יש להיעתר לבקשה, ולהאריך את מעצרו של המשיב. יש לדחות את טענתו של המשיב להיעדר מסוכנות. מסוכנתו של המשיב היא גבוהה ביותר, ונלמדת מהמעשים אשר יוחסו לו בכתב האישום, מתסקיר שירות המבחן בעניינו ומעברו הפלילי המכביד מאוד. עם זאת, במסגרת האיזון הכולל בין השמירה על האינטרס הציבורי לבין זכותו של המשיב לחירות, יש לקחת בחשבון אף את קצב התקדמות ההליך. במקרה שלפנינו, נדמה כי ההליך מתנהל בקצב משביע רצון. כאמור, עד כה התקיימו 17 מועדי הוכחות וקבועים עוד 8 מועדים נוספים לשמיעת הוכחות עד חודש נובמבר 2018. אומנם הצפי לסיום התיק עוד רחוק, אך בשלב זה, ובשים לב למסוכנות הגבוהה הנשקפת מהמשיב, לא ניתן לקבוע כי הוסטה נקודת האיזון לכיוון זכותו של המשיב לחירות.

8.        אשר על כן, אני מורה על הארכת מעצר של המשיב ב-90 ימים החל מיום 1.8.2018, או עד למתן פסק דין בתפ"ח 53698-03-17 בבית משפט המחוזי תל אביב-יפו, לפי המוקדם.

           ניתנה היום, ‏כ"ח באב התשע"ח (‏9.8.2018).

_________________________

  18054990_R05.doc  אש