1

           לפנַי עתירה לפי סעיף 44 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971, במסגרתה מתבקש להסיר את החיסיון מכל מסמך או ידיעה הנוגעים לאופן איסוף המידע ביחס לשיחות שקוימו לכאורה בין העותר לבין תומכי ארגון המדינה האסלאמית, כמפורט בכתב האישום אשר הוגש נגדו בת"פ 33910-04-18 בבית המשפט המחוזי בתל אביב.

2

1.             על פי הנטען בכתב האישום, ועל קצה המזלג, קיים העותר תחת שם בדוי מגע ושיחות באמצעות מחשב עם אנשים המזוהים עם ארגון המדינה האסלאמית. במסגרת שיחות אלה הביע העותר תמיכה בארגון ובעקרונותיו, וכן רצון להצטרף לארגון באחת מזירות הלחימה שלו. העותר אף ביצע "ביעה" – שבועת אמונים לארגון ולעומד בראשו. בהמשך הביע העותר נכונות לבצע פיגוע נגד חיילים, ואף הציע למכרים להצטרף לארגון גם כן. יוחסו לעותר עבירות של מגע עם סוכן חוץ, לפי סעיף 114(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1973, וחברות ופעילות בארגון טרור, עבירה לפי סעיף 22(ב) לחוק המאבק בטרור, התשע"ו-2016.

2.             בעתירתו ציין העותר כי יש בידי המשיבה ראיות היכולות לבסס את הגנתו בדמות חומר גלם שמקורו באמצעים אלקטרוניים המצביע על מעורבות המשיבה בשידולו לבצע את העבירות המיוחסות לו. על כן, על המשיבה לגלות חומר ראיות זה לפניו.

3.             הדיון שלפנַי התקיים בשני שלבים. השלב הראשון התקיים במעמד העותר ובא-כוחו, ובו טענו שני הצדדים את טיעוניהם. השלב השני התקיים במעמד צד אחד בלבד, בהיעדר העותר ובא-כוחו, בו נשמעו הסברים מפי בא-כוח המשיבה ונציגיה והוצג החומר החסוי שהמשיבה מתנגדת לגילויו.

4.             לאחר שמיעת טיעוני הצדדים כאמור ועיון בחומר החסוי, נחה דעתי כי אי-גילוי החומר לעותר אינו פוגע בהגנתו. על פניו אין המדובר בראיות בעלות פוטנציאל ראייתי העשוי, על פי קנה מידה אובייקטיבי, לעורר ספק סביר בדבר אשמתו של העותר (וראו: בש"פ 487/18 פלוני נ' מדינת ישראל (25.3.2018); ע"פ 621/01 מדינת ישראל נ' חמדאן, פ"ד נה(2) 823 (2001); בש"פ 5965/12 פלוני נ' מדינת ישראל (18.10.2012)). גם לא מצאתי כי גלומה בחומר תועלת לעותר (והשוו: בש"פ 8445/17 פקי נ' מדינת ישראל (23.11.2017); בש"פ 872/17 אבו טהה נ' מדינת ישראל (9.3.2017)).

           בשים לב לאמור, הבקשה נדחית.

           ניתנה היום, ‏כ"ח בתמוז התשע"ח (‏11.7.2018).

_________________________

  18047970_N03.doc  רח