1

      לאחר שמיעת טיעוני באי כוח הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי בנסיבות העניין צדק בית המשפט המחוזי בדחותו את בקשת העורר לעיון חוזר בתנאי מעצרו, המבוססת – בין היתר – על העובדה שחלפה כשנה ממועד שחרורו למעצר בפיקוח אלקטרוני ועל כך שבינתיים הוא הודה בעובדות כתב אישום מתוקן במסגרת הסדר טיעון שהושג.

      מעשי השוד שבביצועם הודה העורר באישום הראשון – להם נלוותה חטיפה של המתלוננת וילדה – הינם חמורים ביותר. יתר על כן, העורר היה המעורב הדומיננטי בשני המקרים המפורטים בכתב האישום המתוקן, והוא אף היה חמוש במהלכם באקדח.

      לחלוף הזמן יש לתת משקל במקרים מתאימים, אך מקרה זה אינו נמנה עליהם. גם להסדר הטיעון (שלעורר היו מחשבות שניות אם לעמוד בו, אך הוצהר על ידי בא כוחו כי הוא נותר מחוייב להודאתו במסגרתו), ולסולחה שנערכה עם המתלוננת באישום הראשון, אין לייחס חשיבות מכרעת להכרעה בעניין שבנדון.

2

      קשייו של העורר במסגרת המעצר בפיקוח אלקטרוני בו הוא נתון, ובפרט בתקופת הרמאדאן, מובנים מאליהם, אך אין הם מצדיקים הקלה בתנאי המעצר לעת הזו.

      למעלה מן הצורך אוסיף, כי אין להתעלם גם מכך שהתיק העיקרי נמצא בשלב מתקדם יחסית, הגם שאין זה ברור עדיין מתי ישמעו הטיעונים לעונש.

      המשיבה ציינה כי לעורר שמורה הזכות לפנות בבקשה להקלה ספציפית בתנאי המעצר בפיקוח אלקטרוני נוכח תקופת החג.

      הערר נדחה איפוא.

      ניתנה היום, ג' באייר התשע"ו (9.6.2016).

ש ו פ ט

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.  16044810_W01.doc  עכב