בש"פ 4130/19 – ליאור בללי נגד מדינת ישראל
1
בבית המשפט העליון |
לפני: |
|
נגד |
המשיבה: |
מדינת ישראל |
בקשה להעברת מקום דיון |
בשם המבקש: |
בעצמו |
1.
לפניי בקשה לפי סעיף
2. כפי שפסקתי בבש"א 6148/18סעדיה נ' ק.ש חתמים בינלאומיים סוכנות לביטוח כללי (2010) בע"מ (26.8.2018) בהתבסס על שיקולים ואסמכתאות שפורטו באותה החלטה, אין הצדקה להעברת ההתדיינות מבית משפט אחד למשנהו כאשר המרחק ביניהם הוא קצר מ-60 ק"מ. מדובר בחזקה כמעט חלוטה אשר ניתנת לסתירה כאשר מבקש ההעברה מוכיח את קיומו של "קושי רב אשר משבש את מהלך החיים הרגיל ומונע ממנו או מאחד מעדיו את האפשרות להגיע לבית המשפט שבו מתנהל ההליך".
3. הבקשה דכאן נעדרת כל הנמקה שהיא.
2
4. לא זו אף זו: כעולה מן הבקשה, המבקש כופר באשמה וברצונו לקיים הוכחות בתיק. ואולם, כפי שנקבע בבש"פ 6395/18ויין נ. מדינת ישראל (12.9.2018), במשפטי תעבורה אין מקום להעברת דיונים אשר מצריכים את עדותו של שוטר תעבורה. העברה במקרים אלו תותר רק בהתקיים נסיבות חריגות של ממש, והדברים הוסברו בבש"פ 6395/18 הנ"ל. במקרה דנן, כאמור, נסיבות חריגות אינן מתקיימות.
5. אני דוחה אפוא את הבקשה.
ניתנה היום, כ"ג בסיון התשע"ט (26.6.2019).
|
|
ש ו פ ט |
_________________________
19041300_F01.docx עב
