1

1.    מונחת בפניי בקשה שנייה להארכת מעצר למשך 90 ימים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996. הבקשה כללה את כל שלושת הנאשמים בכתב האישום. אולם כיון שמשיב 1, יצחק אלבז, הסכים לבקשת המדינה להארכת המעצר, מתייחסת החלטה זו למשיבים 2-3 בלבד. כתב האישום מייחס לכל הנאשמים עבירות של חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק), החזקת נשק ונשיאתו עבירה לפי סעיף 144(א)+(ב) לחוק, קשירת קשר לפשע לפי סעיף 499 לחוק. למשיבים 2-3 מיוחסת, בנוסף לעבירות המוזכרות, גם עבירה של החזקת סכין שלא כדין לפי סעיף 186(א) לחוק, ולמשיב 2 מיוחסת גם עבירה של הפרת הוראה חוקית לפי סעיף 287(א).

2

2.    שני שיקולים עומדים במרכז בקשה זו – מסוכנותו של המשיב וקצב התנהלותו של הליך המשפט. שיקולים אלה מאזנים בין האינטרס להגן על שלום הציבור, לבין זכויותיו של הנאשם למשפט הוגן. איזון זה טומן בחובו את ההכרה בכך שהגם וניתן להצדיק מעצר עד לסיום ההליכים הרי שלנוכח חזקת החפות העומדת לכל אדם טרם שתוכח אשמתו, השימוש במעצר עד לסיום ההליכים צריך להיעשות בזהירות הראויה. אין ספק כי לחלוף הזמן בו הנאשם נתון במעצר יש משקל רב בהקשר זה. כך סבר גם המחוקק, בקבעו בסעיף 62 לחוק המעצרים כי אמנם ניתן להאריך את מעצרו של נאשם מעבר לתשעה חודשים, אך זאת רק על ידי שופט בית המשפט העליון ולפרקי זמן שלא יעלו על 3 חודשים. מטרת סעיף זה אינה רק לקבוע האם להאריך את המעצר אם לאו, אלא אף לפקח על ההליך.

3.    בענייננו, המסוכנות רבה. על פי כתב האישום בעקבות סכסוך שכנים סתמי שהתפתח בין משיב 2 לבין אחד השכנים (להלן: הנפגע) החליטו המשיבים לארוב לנפגע ולפגוע בו במטרה להטיל בו נכות או מום. לשם כך, הצטיידו המשיבים בנשק חם שכלל אקדח, ובנשק קר שכלל סכינים ואלה. המשיבים סיכמו ביניהם כי משיב 1 יעקוב אחר הנפגע וידווח למשיבים 2-3 על כניסתו לבניין. האחרונים ארבו לנפגע בחדר המדרגות במטרה לתקוף אותו, ומשזה הבחין בהם והחל לברוח, הם דלקו אחריו ופצעו אותו באמצעות סכינים מספר פעמים. על אף הפציעות הצליח הנפגע לברוח מידיהם של משיבים 2-3 ולנוס מהמקום, אולם אז, הגיע משיב 1 רכוב על קטנוע – בניגוד לכיוון התנועה – וירה בנפגע. לאחר שהחטיא את הנפגע, ירד משיב 1 מהאופנוע והמשיך לירות לעברו עד שפגע בגבו. הנפגע נאלץ להסתתר מתחת למשאית חונה עד שפונה לבית החולים שם נזקק לטיפול רפואי ואשפוז. עולה לכאורה, שהמשיבים קשרו קשר ותכננו היטב את מעשה האלימות, בדרגה מטרידה ותוך שימוש בנשק.

      בבחינת רכיב המסוכנות אף יש לשקול את עברו של הנאשם. בהקשר זה יצוין, כי משיב 2 רק שוחרר לאחרונה מריצוי עונש מאסר בפועל של 11 חודשים, ואת העבירות, מושא האישום לכאורה בתיק זה, עבר בהיותו נתון בתנאי שחרור של מעצר בית. למשיב 3 ישנן שש הרשעות קודמות – לרבות עבירות של החזקה ונשיאת נשק וקשירת קשר לביצוע פשע, הוא ריצה בעבר שלושה מאסרים, ואף בתקופה האחרונה הוא סיים ריצוי עונש מאסר שכלל רכיב של מאסר על תנאי בר-הפעלה. למעשה, הסניגורים לא חלקו על קיומן של הראיות לכאורה ועל מסוכנותם של המשיבים, אלא שמו את הדגש על קצב התקדמות המשפט.

3

4.    בעניין קצב התנהלות ההליך, נאמר כי המשפט אכן מתקדם – אולם במבחן התוצאה מוטב לו היה מתקדם בקצב מהיר יותר. עד כה נשמעו בתיק שני עדים מרכזיים ונקבעו עוד ארבע ישיבות הוכחות לחודש יוני. לא ארחיב את היריעה בנושא זה, ואסתפק בציון העובדה שעל רקע דחיות רבות שנתבקשו מטעם ההגנה שמיעת הראיות החלה רק בחודש מרץ, ואף לאחר מכן בוטלו שני דיונים. התביעה ציינה כי הסניגורים דאז הסכימו להארכת מעצרם של המשיבים, אך חזרו בהם בין היתר על רקע החלפת הייצוג של משיב 2. כמובן שהמשפט חייב להתקדם וזכותו של כל נאשם להתנגד להארכת מעצרו, אולם אל לו למי שגרם לעיכוב ההליך לצפות כי בית המשפט לא יתחשב בהתנהגותו שלו. לאמור – בקשות דחייה מרובות של נאשמים, פועלות נגדם ותומכות בעמדת המדינה במסגרת בקשה להארכת המעצר.

5.    התמונה המצטיירת היא כי באיזון הכולל יש מקום להיעתר לבקשה. חזקה על בית המשפט כי לנוכח עדי התביעה הרבים שטרם נשמעו הוא ימשיך לתת עדיפות לשמיעת תיק זה.

      הנני מורה על הארכת המעצר של משיבים 2 ו-3, בתשעים ימים, החל מיום 21.5.2016 או למתן פסק דין בתיק בת"פ 43981-05-15 בבית המשפט המחוזי בחיפה, לפי המוקדם.

      ניתנה היום, ‏י' באייר התשע"ו (‏18.5.2016).

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.  16037430_Z02.doc  עז