1

           לפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט אברהם הימן) במ"ת 14280-04-17 מיום 1.6.2020, במסגרתה נדחתה בקשתה של העוררת להסרת מגבלות הגישה לאינטרנט, אשר הוטלו עליה כחלק מתנאי שחרורה ממעצר בית.

1.             העובדות הצריכות לעניין תוארו בהרחבה בהחלטותיי בבש"פ 2847/19 מיום 2.5.2019 ובבש"פ 8065/19 מיום 31.12.2019, ולכן אחזור אך על עיקרי הדברים. בשנת 2017 הוגש נגד העוררת, ונגד שני נאשמים נוספים (להלן: "השותפים"), כתב אישום הכולל למעלה מ-100 אישומים שעניינם בעבירות של פגיעה בפרטיות, הטרדות מיניות, לשון הרע, הפרת איסורי פרסום והעלבת עובדי ציבור, אשר בוצעו באמצעות פרסומים ברשת האינטרנט (ת"פ (מחוזי ת"א) 14615-04-17).

2

2.             ביום 27.2.2017 נעצרה העוררת והושמה במעצר מאחורי סורג ובריח במשך למעלה משנתיים, זאת עד אשר ביום 2.5.2019 שוחררה למעצר בית מלא בתנאים מגבילים, ובכלל זאת איסור על כל שימוש שהוא ברשת האינטרנט, למעט חיפוש במאגרים משפטיים מקוונים תחת פיקוח (בש"פ 2847/19). לאחר שהגישה העוררת מספר בקשות להקלה בתנאי השחרור, בטענה כי חלף פרק זמן משמעותי מאז שוחררה למעצר בית אשר במהלכו לא הפרה את המגבלות, וכן כי שותפיה שוחררו ממעצר בית זה מכבר, ביום 31.12.2019 שוחררה העוררת ממעצר בית, תוך הסרת מרבית התנאים המגבילים שהוטלו עליה, לרבות המגבלותעלגלישהפסיביתברשתהאינטרנט (בש"פ 8065/19). עם זאת, נוכח אופיים של האישומים המיוחסים לעוררת, נקבע כי זו תימנע מפרסום מידע מכל סוג שהוא וממשלוח הודעות באמצעות רשת האינטרנט, הן במישרין והן באמצעות אדם אחר (להלן: "המגבלות על פרסום באינטרנט").

3.             ביום 1.3.2020 הגישה העוררת בקשה להסרת המגבלות על פרסום באינטרנט, אשר נדחתה בהחלטת בית המשפט קמא מיום 19.3.2020. ערר שהוגש על החלטה זו נדחה אף הוא ביום 5.4.2020 (בש"פ 2274/20). בחלוף חודש ימים, ביום 4.5.2020 הגישה העוררת בקשה נוספת להסרת המגבלות האמורות, אשר נדחתה על ידי בית המשפט קמא ביום 1.6.2020. בנמקו את החלטתו, ציין בית המשפט קמא כי נוכח העבירות המיוחסות לעוררת במסגרת כתב האישום, שבוצעו רובן באמצעות רשת האינטרנט, ובהתחשב בעובדה שהמגבלות שנותרו מינוריות ביותר, הרי שיש בהן כדי לייצר איזון מיטבי בין המסוכנות הנשקפת מן העוררת לבין הפגיעה בה. כן ציין בית המשפט קמא כי חלוף הזמן מאז נבחן לאחרונה עניין זה במסגרת בש"פ 2274/20, אין בו כדי להסיט את נקודת האיזון לעבר ביטול המגבלותכליל.

4.             נגד החלטה זו הגישה העוררת את הערר שלפניי. הנימוק העיקרי שהציגה במסגרתו הוא כי חלוף הזמן מאז שוחררה ממעצר בית, בצירוף העובדה שלא הפרה את המגבלות שהוטלו עליה, מצביעים על היעדר מסוכנותה. בהמשך הערר הציגה העוררת מידע "עסיסי", כלשונה, אשר מצוי בידיה אודות אישי ציבור שונים, וטענה כי ככל שהייתה מעוניינת לעשות שימוש ברשת האינטרנט לפרסומו, כבר הייתה עושה זאת. לטענתה, האיפוק בו נהגה ביחס למידע "עסיסי" זה מלמד שאין לחשוש מפני הסרת המגבלות בעניינה. אחרוג מסדר הדברים, ואדגיש כבר עתה, כי פירוט המידע "העסיסי" האמור בבקשה – מידע שאין לו דבר וחצי דבר עם הבקשה גופה –אינו ראוי, ואינו מסייע לעניינה של העוררת. תטיב העוררת לעשות אם תמנע מלהכליל מידע מסוג זה בבקשותיה העתידיות.

3

5.             המשיבה בתגובה, טענה כי המגבלות על פרסום באינטרנטמצומצמות ביותר ונוגעות לליבת האישומים המיוחסים לעוררת, ולכן עליהן לעמוד בתוקפן עד לסיום ההליך העיקרי בעניינה. לשיטת המשיבה, עצם העובדה שהעוררת הציגה במסגרת הערר מידע פוגעני המצוי בידיה ביחס לאישי ציבור, מלמדת על המסוכנות שעדיין נשקפת ממנה, ועל קיומו של יסוד סביר לחשש שתשוב לסורה אם יוסרו המגבלות.

6.             ביום 23.6.2020 קיימתי דיון במעמד הצדדים במהלכו חזרו הצדדים על עיקר טענותיהם.

7.             לאחר שעיינתי בהודעת הערר ונתתי דעתי לטענות הצדדים בכתב ובעל-פה, באתי לכלל מסקנה כי דין הערר להידחות.

8.             כפי שתואר לעיל, ההחלטה לשחרר את העוררת ממעצר בית, תוך הסרת מרבית המגבלות שהוטלו עליה, ניתנה על ידי אך לפני כחצי שנה. במסגרת אותה החלטה, ציינתי כי האיזון הראוי בין חירותה של העוררת, אשר חזקת החפות עומדת לה, לבין הצורך בשמירה על ביטחון הציבור, מחייב את הסרת מרבית המגבלות,תוך הותרתן של מגבלות על פרסום באינטרנט בלבד. קביעה זו אף נבחנה פעם נוספת זה לא מכבר, במסגרת החלטתו של השופט עוזיפוגלמןבבש"פ 2274/20, ונקבע כי בהתחשב בתקופה הקצרה יחסית שחלפה מאז הוסרו המגבלות על גלישה פסיבית ברשת האינטרנט, ונוכח העובדה שהמגבלות על פרסום באינטרנטקשורותקשרהדוקעםהמסוכנותהנשקפתמהמעשיםהמיוחסיםלעוררת, לא קמה עילה להתערב בהחלטת בית המשפט קמא ולהסיר את המגבלות שנותרו על העוררת. סבורני כי הזמן הקצר שחלף מאז החלטה זו (פחות משלושה חודשים), אינו מצדיק סטייה ממנה.

4

9.             אכן, במהלך התקופה שחלפה מאז שחרורה ממעצר מאחורי סורג ובריח לא הפרה העוררת את המגבלות שהוטלו עליה, ואולם, בשים לב לאישומים הרבים המיוחסים לה בקשר עם פרסומים ברשת האינטרנט, אינני סבור כי בפרק הזמן שחלף מאז ההחלטה שניתנה בבש"פ 2274/20 נוצרו נסיבות חדשות המשנות את מצב כפות המאזניים. על כך שכפות המאזניים עודן נוטות לכיוון הותרת המגבלות על פרסום באינטרנט בתוקפן ניתן ללמוד אף מהאופן בו בחרה העוררת לנסח את הודעת הערר ומהמידע הפוגעני והמיותר ששילבה בה שלא לצורך– באלו יש כדי להצביע כי עדיין נותר חשש כי אם יוסרו המגבלות על פרסום באינטרנט, עלולה העוררת שלא להבחין בין מידע שפרסומו מהווה עבירה לבין מידע שפרסומו מותר, ולחצות שלא בטובתה את הגבול ביניהם. משכך, סבור אני כי לעת הזו יש להותיר בעינן את המגבלות המצומצמות שמוטלות על העוררת, דהיינו המגבלות על פרסום באינטרנט,וזאת הן לטובת הכלל והן לטובתה היא.

10.         עם זאת, מוצא אני לנכון להעיר כי אינני רואה הכרח להותיר מגבלות אלו בעינן עד לתום משפטה של העוררת – יתארך ככל שיתארך – מבלי להוסיף ולבחון את נחיצותן מעת לעת. ההליך העיקרי בעניינה של העוררת נמשך זה זמן רב. התנהלות העוררת בוודאי מהווה את אחד הגורמים להתמשכות ההליכים, ואולם, בכך אין כדי לשנות את העובדה כי מועד סיומם איננו נראה באופק. יתרה מכך, סבורני כי הדרך הלא פשוטה שעברה העוררת מאז נעצרה לראשונה ועד היום, סייעה לה להפיק לקחים, ומפחיתה את החשש להפרות חוק מצידה. על כך מלמדת גם העובדה כי מאז שחרורה ממעצר מאחורי סורג ובריח, מקפידה העוררת לשמור את התנאים המגבילים שהוטלו עליה. אשר על כן, אני סבור כי אף אם טרם בשלה העת להסרת יתרת המגבלות המוטלות על העוררת, בהחלט ייתכן כי בעוד כחצי שנה, משימלאו להליכים בעניינה כארבע שנים, יהיה מקום לבחון בחיוב הקלה נוספת של המגבלות הללו, ואולי אף את ביטולן. זאת, כמובן, בהנחה שהעוררת תוסיף לפעול במסגרת המגבלות המוטלות עליה מכוח ההליכים בעניינה ומכוח הדין הכללי.

11.         בכפוףלאמור, דיןהערר להידחות.

           ניתנה היום, ‏ג' בתמוז התש"ף (‏25.06.2020).

_________________________

20035370_Y06.docx  שר

מרכז מידע, טל'077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, l