בש"פ 2613/19 – מוחמד גאבר נגד מדינת ישראל
1
בבית המשפט העליון |
לפני: |
|
נגד |
המשיבה: |
מדינת ישראל |
ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 4.4.2019בת"פ26513-03-18 שניתנה על-ידי כבוד השופטת ר' פרידמן-פלדמן |
תאריך הישיבה: י' בניסן התשע"ט(15.04.19)
בשם העורר: עו"ד רמי עותמאן
בשם המשיבה: עו"ד עודד ציון
מתורגמנית: גב' הבה קדומי
1. בפני ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 4.4.2019 (ת"פ 26513-03-18, השופטת ר' פרידמן-פלדמן). בית המשפט המחוזי התנה את יציאתו של העורר מחלופת המעצר שבה הוא שוהה לעבודה כשף במסעדה שהקים וממוקמת בבית ג'אלה שבאזור (להלן: המסעדה), בהפקדה כספית על סך של 10,000 שקלים.
כתב האישום וההליכים עד כה
2
2. ביום 13.3.2018 הוגש לבית המשפט המחוזי כתב
אישום נגד העורר. ביום 3.3.2019, לאחר שהעורר הודה בחלק מהמיוחס לו במסגרת הסדר
טיעון, הוגש נגדו כתב אישום מתוקן אשר אליו יתייחסו המשך הדברים. מבלי לפרט יצוין
כי בכתב האישום יוחסו לעורר עבירות של קשירת קשר לפשע לפי סעיף
3. בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה לעצור את העורר עד תום ההליכים נגדו. בא-כוחו של העורר לא חלק על קיומן של ראיות לכאורה, ובית המשפט המחוזי קבע כי קמה בעניינו עילת מעצר של מסוכנות. בהמשך לכך, ובהתאם לתסקיר שירות המבחן שהתקבל בעניינו, הורה בית המשפט המחוזי (השופטת ש' רנר) ביום 29.3.2018 על שחרורו של העורר לחלופת מעצר בבית הוריו שבראס אל-עמוד ותחת פיקוחם. זאת, תוך הפקדת 10,000 שקלים בקופת בית המשפט, חתימה על התחייבות עצמית בסך של 10,000 שקלים נוספים, וחתימה של הוריו על ערבויות צד ג' בסך של 10,000 שקלים.
4. ביום 23.10.2018 הגיש העורר בקשה לעיון חוזר בתנאי מעצרו, ובה ביקש שיתאפשר לו לצאת מחלופת המעצר על מנת לעבוד במסעדה. ביום 3.12.2018 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה (השופטת רנר), אך התיר לעורר התאווררות יומית של ארבע שעות בפיקוח צמוד של אחד מהמפקחים עליו.
5. ערר שהוגש על ההחלטה האמורה התקבל ביום 25.12.2018 (בש"פ 8933/18, השופט ע' גרוסקופף). בית משפט זה קבע כי העורר יוכל לצאת לעבוד במסעדה, בכפוף לשורה של תנאים ובהם פיקוח צמוד של אביו והפקדה כספית בסך 40,000 שקלים, בנוסף על 10,000 השקלים שכבר הופקדו לצורך הבטחת התנאים שנלוו לשחרור לחלופת המעצר.
6. העורר טען כי בשל קשייו הכלכליים לא הצליח לגייס את הסכום האמור, ועל כן הגיש לבית המשפט המחוזי בקשה נוספת לעיון חוזר, ובה עתר לכך שיתאפשר לו לעבוד מבלי שיידרש לבצע הפקדה כספית נוספת. בית המשפט המחוזי נעתר לבקשה באופן חלקי, והפחית את הסכום הנוסף הדרוש להפקדה לצורך יציאתו של העורר לעבודה לכדי 10,000 שקלים. בית המשפט המחוזי ציין כי בתקופה שחלפה מאז התקבלה ההחלטה האחרונה בעניינו קיבל העורר אחריות למעשיו והודה במיוחס לו, וכן כי על אף הסיכון הנשקף ממנו שירות המבחן המליץ להתיר את יציאתו לעבודה. בית המשפט המחוזי אף התייחס לכך שהדיון בטיעונים לעונש צפוי להתקיים רק בחודש יולי 2019 לאחר קבלת תסקיר שירות מבחן עדכני, כך שצפויים לעורר כמה חודשים נוספים בתנאי חלופת מעצר וראוי לאפשר לו לצאת לעבוד במהלכם.
הערר
7. הערר שבפני נסב על החלטתו של בית המשפט המחוזי. העורר טוען כי בית המשפט המחוזי שגה בקבעו שאין לאפשר את יציאתו לעבודה ללא כל הפקדה כספית נוספת. העורר מדגיש כי מצבו הכלכלי רעוע בשל התמשכות ההליך הפלילי נגדו וכי אין ביכולתו להפקיד את הסכום האמור, גם לאחר הפחתתו. לצד זאת, העורר טוען כי במכלול הנסיבות ניתן להסתפק בעניינו בהתחייבות עצמית לצד ערבות צד ג' וליווי של מפקח. העורר אף מדגיש כי מאז ששוחרר לחלופת המעצר לפני כשנה הוא לא הפר את תנאי שחרורו, וטוען כי אין נשקפים ממנו בעת הזו מסוכנות או חשש לשיבוש הליכים.
8. בדיון שהתקיים בפני ביום 15.4.2019 חזר העורר והדגיש את הנחיצות הרבה ביציאתו לעבודה, על רקע השקעותיו במסעדה והיותו "הרוח החיה" שמאחורי העסק. כן הודגש חלוף הזמן מאז התקבלה ההחלטה המקורית על שחרורו לחלופת המעצר.
9. מנגד, המדינה טענה כי דין הערר להידחות, ועמדה על כברת הדרך הלא מבוטלת שבה כבר הלך בית המשפט המחוזי לעברו של העורר.
דיון והכרעה
10. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, אני סבורה שדין הערר להידחות.
11. אינני מקלה ראש בטענותיו של העורר ביחס לקושי הכלכלי שהוא מתמודד עמו. אולם, כפי שציינה המדינה, טענותיו אלה נשמעו גם נשמעו. אני סבורה אפוא שבית המשפט המחוזי נהג בעורר בנדיבות ובהתחשבות, וכי די בכך בנסיבות העניין. בעיקרו של דבר, בהתחשב במיקומו של מקום העבודה, דומה שקיים קושי לאפשר את יציאתו של העורר אליו אף בלא התנאי עליו עמד בית המשפט המחוזי, אשר יש בו כדי ליצור תמריצים מתאימים לעמידה בדרישות הדין.
12. סוף דבר: הערר נדחה.
ניתנה היום, י"א בניסן התשע"ט (16.4.2019).
|
|
ש ו פ ט ת |
_________________________
19026130_A01.docx עכ
4
