1

בשם המבקשות:                 עו"ד דן צפריר

           לפנַי בקשת רשות לערור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטת ב' בר-זיו) בע"ח 42068-02-21 מיום 7.3.2021 במסגרתו נדחה ערר המבקשות על החלטת בית משפט השלום (כב' השופטת א' קנטור) בת"פ 20609-01-21 מיום 18.2.2021 בגדרה הורה בית המשפט על השבת התפוסים למבקשות בכפוף להפקדת סכום השווה למחצית שווים, בסכום של כ-1,334,850 ש"ח.

1.             מבקשת 1 היא חברה העוסקת בתחום התשתיות, פינוי ומחזור פסולת בניין. בבעלותה תחנת מעבר לטיפול בפסולת בניין בשטח המועצה המוניציפלית ג'ת (להלן: התחנה). מבקשת 2 היא חברה העוסקת בהפעלת התחנה. המשיבה ניהלה נגד המבקשות חקירה בגין הפעלת התחנה בניגוד לתנאי רישיון העסק ופגיעה באיכות הסביבה ובמסגרת החקירה תפסה ביום 2.6.2020 שישה כלי צמ"ה שבבעלות המבקשות (להלן: התפוסים).

2

2.             ביום 10.1.2021 הגישה המשיבה נגד המבקשות ונגד 5 נאשמים נוספים כתב אישום המייחס להם הטמנת פסולת בניין באתר בלתי חוקי בסמוך לתחנה, תוך פגיעה קשה בציבור ובאיכות הסביבה. על פי כתב האישום, פעולות אלה נעשו באמצעות התפוסים והתבקש חילוטם, ככל שיורשעו המבקשות בדין.

3.             ביום 12.1.2021 הגישו המבקשות בקשה להחזרת התפוסים. לבקשה זו צורפה חוות דעת מומחה שהתייחסה לשווי התפוסים (כ-2.66 מיליון ש"ח) ולנזק הכלכלי שנגרם למבקשות בשל תפיסתם. המשיבה טענה מנגד כי קיימות ראיות לכך שבאמצעות התפוסים בוצעו העבירות המיוחסות למבקשות בכתב האישום. בהחלטתו מיום 18.2.2021 מצא בית משפט השלום כי נוכח שווים הניכר של התפוסים והנזק שנגרם למבקשות כתוצאה מתפיסתם, יש להורות על "חלופת תפיסה", לפיו יושבו התפוסים למבקשות בכפוף לרישום שעבוד ועיקול לטובת המשיבה והפקדת בקופת בית המשפט סכום השווה למחצית מהערכת שווים של הכלים כפי שהוערכה בחוות הדעת שהוגשה מטעם המבקשות.

4.             על החלטה זו הגישו המבקשות והמשיבה עררים, מכאן ומכאן. המבקשות טענו כי סכום ההפקדה שנקבע על ידי בית משפט השלום חורג מהמקובל ובלתי מידתי, בנסיבות העניין, שכן גובה הקנס שיוטל על המבקשות, אם יוטל, צפוי להיות נמוך בהרבה משווי התפוסים. בפועל המבקשות אינן יכולות לשחרר את התפוסים בהיעדר יכולת כלכלית להפקיד את הסכום שנקבע. מנגד, המשיבה טענה כי שגה בית משפט השלום כאשר הורה לשחרר את התפוסים לידי העוררות. בפסק דינו של בית המשפט המחוזי מיום 7.3.2021 נדחו שני העררים. בכל הנוגע לערר המבקשות, בית המשפט המחוזי ציין כי קיימת זיקה בין העבירות המיוחסות למבקשות לבין התפוסים ועל כן אין משמעות לגובה הקנס שצפוי להיות מוטל עליהן, שכן החילוט הוא בנוסף לקנס. לצד זאת קיבל בית המשפט את טענת המשיבה כי יש להוסיף תנאי לפיו עם שחרור התפוסים יציגו המבקשות פוליסת ביטוח רכוש, כאשר המשיבה תהיה המוטב על פי הפוליסה. כמו כן, קבע בית המשפט כי יש לאפשר למבקשות לשחרר רק חלק מהתפוסים, לפי בחירתן, בכפוף למילוי כל תנאי השחרור שנקבעו בהחלטת בית משפט השלום.

3

5.             מכאן הבקשה שלפנַי. המבקשות שבות וטוענות כי גובה סכום ההפקדה שנקבע קיצוני וחורג מפסיקת בית משפט זה בסוגיה. לשיטתן, עיקרון המידתיות מחייב קביעת תנאי שחרור בגובה של כ-30% מהשווי השמאי של התפוסים בלבד, ולא בגובה של 83% משוויים. בנוסף, העבירות המיוחסות למבקשות הן עבירות רגולטוריות, ולא עבירות "חמורות" של הלבנת הון או פשע מאורגן. עוד נטען כי החילוט בסופו של ההליך הפלילי אינו ודאי ועל בית המשפט היה לשקול זאת בעת עריכת איזון האינטרסים.

6.             לאחר עיון בבקשה למתן רשות לערור ובנספחיה, מצאתי כי דינה להידחות. הלכה היא כי רשות לערור על החלטה בעניין תפיסת חפצים תינתן במשורה ובמקרים חריגים, המעלים שאלה משפטית בעלת חשיבות עקרונית או ציבורית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים. (ראו למשל: בש"פ 8677/19 מורחן נ' מדינת ישראל, פסקה 4 (1.1.2020); בש"פ 5774/19 משלומי נ' מדינת ישראל, פסקה 8 (24.9.2019); בש"פ 383/19 טובר אחזקות בע"מ נ' מדינת ישראל, פסקה 5 (31.1.2019)). הבקשה שלפנַי נטועה כולה בדל"ת אמותיו של המקרה הקונקרטי ואינה מגלה כל טעם מיוחד למתן רשות ערר ב"גלגול שלישי". גם לגופם של דברים איני מוצא כל עילה להתערב בהחלטות בתי המשפט קמא לחייב את המבקשות בהפקדת מחצית משווי התפוסים כתנאי לשחרורם. החלטה זו הינה תוצאה של עריכת איזונים הולמים בין האינטרסים השונים – האינטרס הציבורי וצרכי ההליך הפלילי מחד גיסא, והאינטרס הכלכלי של המבקשת מאידך גיסא.

           הבקשה נדחית.

           ניתנה היום, ‏כ"ו בניסן התשפ"א (‏8.4.2021).

_________________________

21023100_N01.docx  יר

מרכז מידע, טל'077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט,