1

בשם העורר:                       עו"ד אבירם נמרוד

1.        מונחת לפני בקשת רשות ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר-שבע בעמ"ת 17003-02-15 מיום 18.02.2015 (מפי כב' השופטת נ' נצר), בה התקבל באופן חלקי עררו של המבקש. זאת במובן שהתיק הוחזר לבית משפט השלום יחד עם הוראה לערוך תסקיר מבחן משלים, ובית משפט השלום התבקש לבחון את המשך החזקתו של העורר במעצר מאחורי סורג ובריח, תוך התחשבות בתוצאות התסקיר המשלים. משהוגש תסקיר המבחן, הגיש העורר בקשה לדיון נוסף בערר, בשל הטענה ששירות המבחן לא ערך תסקיר שתואם את הוראת בית המשפט המחוזי. כב' השופטת קמא החליטה כי אין היא מתערבת בעניין זה, שנדון בפני בית משפט השלום. על כך מונח הערר לפנינו.

           התוצאה הינה שהעורר נמצא במעצר עד תום ההליכים, לאחר שהודה בעבירות שמיוחסות לו (לפי סעיף 407(ב) ו-452 לחוק העונשין, התשל"ז-1977), ולאחר שנקבע שעברת הרכוש הקודמת שלו, יחד עם מצבו האישי המורכב, מראים על מסוכנותו לציבור. מסוכנות זו, בהצטרפה להיעדר חלופות מאסר רלוונטיות, גרמה לשירות המבחן לא להמליץ על שחרור העורר בתנאים מגבילים, בשני התסקירים שהוגשו על ידו.

2

2.        עסקינן בבקשת רשות ערר. טענותיו העיקריות של העורר נוגעות בעובדה כי מדובר בעבירת רכוש קלה יחסית (גניבת מצרכים בשווי של כ-700 ₪), ובנסיבות שאינן חמורות. בנוסף, העורר הינו חולה אפילפסיה, ובעל משפחה שמוכנה לספק לו תמיכה.

           לאחר שעיינתי בחומר, דעתי היא כי דין הבקשה להידחות. בל נשכח כי מדובר בבקשת רשות ערר. יודגש כי כמו בית המשפט המחוזי, אף דעתי אינה נוחה מן העובדה כי בשל עבירה שכזו נמצא העורר במעצר מזה למעלה מחודשיים. אולם, לא זו מהות העניין שלפני. בית המשפט המחוזי לא דחה את האפשרות לשחרר את העורר, אלא ביקש לקבל תסקיר נוסף, ולהעביר את האמור בו לערכאה הראשונה. בית משפט השלום יצרף את התסקיר החדש לנתונים שנמצאים לפניו, ויקבע האם ניתן יהיה לשחרר את העורר לחלופת מעצר כנדרש. לנוכח כך, אינני רואה לנכון להתערב בשלב זה בהחלטת בית המשפט המחוזי. כמובן שאין בכך בכדי להשליך על טענותיו של הסניגור, לגופו של עניין.

3.        הבקשה נדחית.

           ניתנה היום, ‏ד' ניסן תשע"ה (‏24.03.2015).

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.  15020160_Z01.doc  יר