1

בשם המבקש:            בעצמו

1.       לפני בקשה להעברת מקום דיון בתת"ע 3960-01-16 מבית משפט השלום לתעבורה באשדוד לבית משפט השלום לתעבורה בירושלים.

2.       נגד המבקש הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה לפי תקנה 28(ב) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961, והוא הוזמן להתייצב לדיון בבית משפט השלום לתעבורה באשדוד.

3.       לטענת המבקש, נוכח העובדה שהוא מתגורר כיום בירושלים, יש להעביר את הדיון לבית משפט השלום לתעבורה בירושלים.

4.       וכך מציין המבקש בהמשך הבקשה:

"דיון זה חשוב לי כיוון שאני מודה באשמה וברצוני לערער בתוקף על החלטת השוטר, ולהביא בפני השופט את דעותיי, וגרסתי בעניין זה".

2

5.       ביום 11.2.2016 הוריתי למבקש להבהיר האם הוא מודה בכתב האישום, והטיעונים שבפיו הינם לענין העונש, או שהוא מודה בעובדה שהשתמש בטלפון שלא באמצעות דיבורית בעת שנהג ברכב, אך סבור שאין להרשיעו בביצוע העבירה המיוחסת לו בשל נסיבות שיטען בפני השופט בבית משפט השלום לתעבורה.

6.       בהודעתו שהתקבלה בבית המשפט ביום 24.2.2016 הבהיר המבקש: "איני מודה באשמה בשום אופן! ברצוני לערער בכל תוקף ולהביא את גרסתי בפני השופטים".

7.       דין הבקשה להידחות.

בית משפט זה קבע לא אחת כי ככלל לא ייעתר לבקשות להעברת מקום דיון בתיקי תעבורה כאשר המבקש אינו מודה במיוחס לו, וזאת מאחר שבהעברת הדיון יהא כדי להכביד על התביעה ועדיה (ראו לדוגמה בש"פ 6416/15 קובני נ' מדינת ישראל (29.9.2015); בש"פ 9009/15 לאופר נ' מדינת ישראל (20.1.2016)). לפיכך ומאחר שהמבקש לא הצביע על טעם המצדיק סטייה מהכלל האמור, אין להיעתר לבקשתו להעברת מקום דיון.

8.       אשר על כן, הבקשה נדחית.

      ניתנה היום, ‏כ"ב באדר א התשע"ו (‏2.3.2016).

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.  16011050_B02.doc  אב