בע"ם 66852-06-25

1.  בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 29.5.2025 (עמ"ש 25384-08-24, סגנית הנשיאה ח' קיציס, השופט א' סתיו והשופטת ק' אזולאי), ולצדה בקשה לעיכוב ביצוע. בית המשפט המחוזי דחה ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון מיום 4.7.2024 (ת"ע 52852-12-20, השופט הבכיר  נ' פישר). ביסודם של דברים עומדת התנגדותו של המבקש לקיום צוואת אביו, שממנה הוא הודר. המשיבים הם אחיו של המבקש.

2.  מבלי לפרט יצוין כי בפסק דינו המנומק דחה בית המשפט לענייני משפחה את טענותיו של המבקש לפיהן צוואתו של האב נעשתה תחת השפעה לא הוגנת של האחים. בהמשך לכך, בית המשפט המחוזי דחה את ערעורו של המבקש על כך בהתאם לתקנה 148(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות). זאת, תוך שציין כי הכרעתו של בית המשפט לענייני משפחה מעוגנת בחומר הראיות, והתייחס לצוואות קודמות של האב שגם מהן הודר המבקש.

3.  לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה, אני סבורה כי דינה להידחות אף מבלי להידרש לתשובה, בהתאם לתקנה 148א לתקנות החלה בענייננו מכוח תקנה 44 לתקנות בית המשפט לענייני משפחה (סדרי דין), התשפ"א-2020. זאת, משום שהיא אינה עומדת באמת המידה המצמצמת למתן רשות ערעור "בגלגול שלישי" (ראו: בע"ם 8786/23 פלוני נ' פלוני, פסקה 12 (27.12.2023); בע"ם 73136-02-25 פלוני נ' פלוני, פסקה 9 (11.3.2025)). חרף טענותיו של המבקש, הבקשה אינה מעוררת שאלה עקרונית החורגת מעניינו של הליך זה. טענתו העיקרית של המבקש מתמקדת בכך שבית המשפט המחוזי דחה את הערעור שהגיש המבקש מבלי לפרט, תוך שעשה שימוש בסמכותו בהתאם לתקנה 148(ב) לתקנות. לשיטתו, תקנה 148(ב)עומדת בסתירה לחובת ההנמקה הקבועה בתקנה 2 לתקנות אלו. לא מצאתי כי יש ממש בטענה זו (ראו: יששכר רוזן-צבי ‏הרפורמה בסדר הדין האזרחי: מורה נבוכים 622-616 (מהדורה שלישית - דיגיטלית, 2024)). אף לא התרשמתי שנפל פגם המחייב התערבות בפסק דינו של בית המשפט המחוזי.

4.  סוף דבר: הבקשה לרשות ערעור נדחית, וממילא נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, ד' תמוז תשפ"ה (30 יוני 2025).