בע"מ 54779-06-25

1.  לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (סגנית הנשיאה ו' פלאוט) ברמ"ש 50033-05-25 מיום 22.5.2025, שבגדרו נדחתה בקשת רשות ערעור של המבקשת על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון (השופטת ח' שירה) בתלה"מ 51212-02-25 מיום 5.5.2025, שבמסגרתה נדחתה בקשת המבקשת לעיון מחדש בהחלטה מיום 25.2.2025, שבה נקבע כי ימונה אפוטרופוס לבחינת טובת הקטינים, ילדיהם של המבקשת והמשיב, בעניין מתן חיסונים.

2.  בשנת 2023 התגרשו הצדדים, ונחתם ביניהם הסכם גירושין אשר קיבל תוקף של פסק דין (תה"ס 15142-09-23) (להלן: הסכם הגירושין). הסכם הגירושין מסדיר, בין היתר, את אופן קבלת ההחלטות בענייני בריאות הנוגעים לילדיהם הקטינים של הצדדים. כך, מורה ההסכם כי:

"7. בענייני חינוך ורפואה אם הצדדים לא יגיעו להסכמות האם תקבל החלטה ולאב לא תהיה כל טענה בעניין זה.

[...]

9.12. מוסכם בין הצדדים כי, כל החלטה משמעותית הנוגעת לקטינים לרבות מקום מגוריהם, חינוכם, והטיפול הרפואי תתקבל בעצה אחת, למעט במקרי חירום. בהיעדר הסכמה ביחס לבריאות הקטינים תכריע האם בלבד".

3.  לאחר הגירושין, התגלעה מחלוקת בין הצדדים ביחס למתן חיסון לילדיהם הקטינים. המבקשת, אחות במקצועה, מתנגדת לחסן את הקטינים במספר חיסונים, וזאת בניגוד לעמדת המשיב. ביום 20.2.2025 הגיש המשיב בקשה לבית המשפט לענייני משפחה, שבה ביקש כי בית המשפט יאשר את מתן החיסונים. בתגובה לבקשה, טענה המשיבה כי בהתאם להסכם הגירושין, קבלת ההחלטות בכל הקשור לענייני בריאות הקטינים מסורה לה באופן בלעדי, ועל כן אין להיענות לבקשת המשיב. המשיב טען, מנגד, כי על אף ההסכם, הרי שעקרון טובת הילד תומך בקבלת הבקשה, ועקרון זה גובר על הוראות ההסכם. ביום 25.3.2025 הורה בית המשפט על מינוי אפוטרופוס לדין אשר יבחן את טובת הקטינים במקרה דנן (להלן: הבקשה למינוי אפוטרופוס). ביום 10.4.2025 הגישה המבקשת בקשה לעיון מחדש בהחלטה הנ"ל. בית המשפט דחה את הבקשה בנימוק שזו אינה עומדת בתנאים לבקשה לעיון מחדש (להלן: הבקשה לעיון מחדש).

4.  ביום 20.5.2025 הגישה המבקשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי על ההחלטה הנ"ל, שבמסגרתה טענה, בין היתר, כי לפי הסכם הגירושין ההכרעה בענייני בריאות הקטינים מסורה לה באופן בלעדי, וכי ההחלטה למינוי אפוטרופוס מאיינת, למעשה, את לשונו הברורה של ההסכם שלפיה "בהיעדר הסכמה ביחס לבריאות הקטינים תכריע האם בלבד". בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה על הסף ולגופה. נקבע כי הגם שבאופן פורמלי הבקשה היא למתן רשות ערעור על ההחלטה לדחות את הבקשה לעיון מחדש, הרי שלמעשה הבקשה משיגה על ההחלטה למינוי אפוטרופוס, אשר ניתנה ביום 25.3.2025, ואשר המועד לערער עליה - חלף. עוד הוסיף בית המשפט, כי ממילא האפוטרופוס לא הציג את עמדתו, וטרם ניתנה כל החלטה בעניין מתן החיסונים. לבסוף ציין בית המשפט, כי גם לגופו של עניין לא נפלה טעות בהחלטת בית המשפט לענייני משפחה, שכן הקטינים אינם צד להסכם הגירושין, ועל כן, נוכח עקרון טובת הילד, בית המשפט לא מחויב לפסוק בהתאם להסכם.

5.  מכאן הבקשה שלפניי. בגדרה חוזרת המבקשת, בעיקרו של דבר, על טענותיה בערכאות הקודמות, ובפרט על הטענה כי מינוי האפוטרופוס סותר את הסכם הגירושין שנערך בין הצדדים.

6.  לאחר עיון בחומר המונח לפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות אף מבלי צורך בתשובה.

7.  בקשת רשות הערעור שנידונה בפני בית המשפט המחוזי הוגשה כנגד החלטת בית המשפט לענייני משפחה, שבמסגרתה הוחלט לדחות את הבקשה לעיון מחדש. אולם, כפי שציין בצדק בית המשפט המחוזי, בקשה זו מכוונת, הלכה למעשה, לערער על ההחלטה בעניין מינוי האפוטרופוס, אשר המועד האחרון לערער עליה חלף. כידוע, אין לאפשר "עקיפה" של מסגרת הזמנים להגשת ערעור באמצעות הגשת בקשה לעיון מחדש וערעור עליה - ודי בכך כדי לדחות את הבקשה (ראו, מני רבים: רע"א 1534/19 רשיד נ' עו"ד שלום - המנהל המיוחד, פס' 9 (31.3.2019); רע"א 5516/20 ערנות לזכויות האדם אל"מ ד"ר צרניק נ' זדורוב, פס' 6 (17.9.2020)).

8.  יתר על כן, הבקשה גם לא עומדת באמות המידה שנקבעו לקבלת בקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי". כלל הוא, כי בקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תתקבל אך במקרים המעוררים שאלה משפטית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים, או שמתעורר במסגרתם חשש לעיוות דין (ראו, מני רבים: בע"מ 22936-04-25 פלוני נ' פלונית, פס' 7 (5.6.2025); בע"מ 12871-03-25 פלוני נ' פלוני, פס' 7 (12.5.2025)). הדברים נכונים ביתר שאת במצב שבו מוגשת בקשת רשות ערעור על בקשת רשות ערעור על החלטת ביניים של הערכאה הדיונית, כבענייננו - ובפרט, שעה שמדובר על בקשה לעיון מחדש בהחלטה שנדחתה (ראו, מני רבים: בע"מ 28448-01-25 פלונית נ' פלוני, פס' 4 (26.5.2025); בע"מ 42890-04-25 פלונית נ' פלוני, פס' 3 (8.5.2025)). הבקשה דנן, המתמקדת בפרשנות הסכם הגירושין, נטועה עמוק בנסיבות הקונקרטיות של המקרה, ולא מעלה כל שאלה עקרונית. כמו כן, אף לא מצאתי כי בנסיבות המקרה מתקיים חשש לעיוות דין.

9.  הרבה למעלה מן הצורך אוסיף, כי גם לגופו של עניין יש לדחות את הבקשה. זאת, שכן על אף שבהסכם נקבע כי "בהיעדר הסכמה ביחס לבריאות הקטינים תכריע האם בלבד", הרי שאין בכך כדי לשלול את בחינת טובת הילדים בכל עניין ועניין, שכן עקרון טובת הילד חולש כמובן גם על הסכם הגירושין (ראו: בג"ץ 5105/19 פלונית נ' בית הדין השרעי עכו, פס' 8 (19.4.2021)). בהתאם, בית המשפט היה רשאי למנות לקטינים אפוטרופוס על מנת לשמוע את עמדתה בנדון, ואין בכך כל פסול.

10.  מכל הטעמים המפורטים לעיל, בקשת רשות הערעור נדחית מכוח סמכותי לפי תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, אשר הוחלה גם על בקשות רשות ערעור בענייני משפחה, מכוח תקנה 44 לתקנות בית המשפט לענייני משפחה (סדרי דין), התשפ"א-2020.

משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, י"א תמוז תשפ"ה (07 יולי 2025).