בע"מ 49903-07-25

1.  לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטים ג' גונטובניק, ע' רביד ו-נ' שילה) בעמ"ש 15236-04-25 מיום 26.6.2025, שבגדרו נדחה ערעור שהגיש המבקש על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב-יפו (סגן הנשיא י' שקד) בתמ"ש 11043-03-22 מיום 5.3.2025, שבמסגרתו ניתן צו הורות פסיקתי שקבע כי המשיבה היא אִמם של הקטינים, ילדיהם של המבקש והמשיבה.

2.  מפסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה עולה כי בשנת 2005 החל להירקם בין המבקש למשיבה קשר זוגי. במהלך השנים קשר זה ידע עליות ומורדות. בשנת 2017 נישאו הצדדים בנישואין אזרחיים. בתקופה זו, ולאחר שניסיונותיהם של בני הזוג להרות לא צלחו, החלו בני הזוג בהליך פונדקאות באמצעות הפריית זרעו של המבקש וביצית מתרומה אנונימית. מהליך זה נולד בשנת 2016 בן, אשר הוכר כבנו של המבקש בלבד על בסיס בדיקה גנטית (תמ"ש 21430-12-15). בשנת 2018, חזרו בני הזוג על ההליך, שממנו נולדה בת שהוכרה כבתו של המבקש בלבד (תמ"ש 2027-10-18) (להלן: הקטינים).

3.  מלידת הקטינים ועד שלהי שנת 2021, למעט תקופה קצרה בחודש ינואר 2021, גדלו הקטינים אצל בני הזוג יחדיו. בראשית שנת 2022, פרץ סכסוך בין בני הזוג והם נפרדו באופן סופי. תחילה שהו הקטינים אצל המבקש, עד אשר בית המשפט לענייני משפחה הורה להעבירם למשמורת המשיבה; זאת, בהתאם לבקשתה ולהמלצת האפוטרופוס לדין שמונתה על-ידי בית המשפט. בעקבות הסכסוך, הגישה המשיבה בקשה למתן צו הורות פסיקתי (להלן: הצו), אשר יכיר בה כאִמם של הקטינים. בפסק דינו קבע בית המשפט לענייני משפחה כי תנָאֵי הסף להוצאת הצו מתקיימים בענייננו: המבקש והמשיבה היו בני זוג בזמן הליכי הפונדקאות, כך שנוצרה "זיקה לזיקה", וכן הביעו כוונה להרות יחדיו. עוד נקבע, כי טובת הקטינים תומכת במתן צו הורות פסיקתי - ועל כן הורה בית המשפט על מתן הצו כמבוקש.

4.  על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי. במסגרת הערעור השיג המבקש, בעיקרו של דבר, על קביעתו של בית המשפט לענייני משפחה, שלפיה המבקש והמשיבה היו בני זוג בתקופה הרלוונטית. לטענתו, הצדדים כלל לא ניהלו חיים משותפים, התראו לעתים רחוקות, ולא היוו תא משפחתי. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור וקבע כי לא נפלה טעות בפסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה, משקביעותיו מעוגנות בתשתית עובדתית רחבה ויציבה.

מכאן הבקשה שלפניי.

5.  בבקשה, חוזר המבקש, בעיקרו של דבר, על טענותיו בערכאות הקודמות. לטענתו, קביעתן של הערכאות הקודמות, שלפיה התקיימו בין הצדדים יחסיים זוגיים המקימים עילה למתן צו הורות פסיקתי, שגויה. לטענתו, שררו בין הצדדים "יחסי ידידות בלבד", אשר אינם מלמדים כי הצדדים התכוונו לכונן הורות משותפת על הקטינים. בהקשר זה, מפנה המבקש לפרוטוקול הדיון בבית המשפט המחוזי, שבו הכיר בית המשפט בכך שמדובר ב"מקרה מורכב מבחינה עובדתית". לפיכך, לטענתו, היה על בית המשפט המחוזי להתערב בקביעותיו העובדתיות של בית המשפט לענייני משפחה.

6.  לאחר עיון בבקשה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות, אף מבלי צורך בתשובה.

7.  כלל הוא כי בקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תתקבל במשורה, אך במקרים המעוררים שאלה עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים, או על מנת למנוע עיוות דין (ראו, מני רבים: בע"מ 70854-06-25 פלוני נ' פלונית, פס' 3 (9.7.2025); בע"מ 72896-06-25 פלוני נ' פלונית, פס' 3 (8.7.2025)). טענתו של המבקש שלפיה לא נתמלאו התנאים לשם הוצאת צו הורות פסיקתי בענייננו, היא שאלה קונקרטית שאינה מעלה, באופן מובנה, כל שאלה משפטית עקרונית. בנסיבות אלו אף לא מצאתי כי מתקיים עיוות דין.

8.  זאת ועוד: טענתו המרכזית של המבקש מכוּונת, כאמור, כנגד קביעתן של הערכאות הקודמות באשר ליחסיו הזוגיים עם המשיבה. קביעה זו מבוססת, מטבע הדברים, על ממצאי עובדה ומהימנות מובהקים, אשר אין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בהם אלא במקרים חריגים, אשר המקרה שלפנינו אינו בא בגדרם אף לא בקירוב - קל וחומר בבקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי" (ראו, מני רבים: בע"מ 4787/23 פלוני נ' פלונית, פס' 6 (4.7.2023); בע"מ 4268/23 פלוני נ' פלונית, פס' 5 (25.6.2023)).

9.  אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית מכוח סמכותי לפי תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, אשר הוחלה גם על בקשות רשות ערעור בענייני משפחה, מכוח תקנה 44 לתקנות בית המשפט לענייני משפחה (סדרי דין), התשפ"א-2020.

משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, ה' אב תשפ"ה (30 יולי 2025).