6. כפי שכבר כתבתי בעבר בנושא זה, משנטען כי מסמכים מבוקשים מהווים חומר חקירה, בהיותם 'גרסה ראשונה של עד', ומשלא הוצג נימוק מיוחד המצדיק זו (ודאי שלא הוצג במעמד צד אחד ולא נמצא כי קיימת לכך הצדקה), הכלל העומד בבסיס ההליך הפלילי מחייב, כי חומר חקירה יהיה בפני שני הצדדים להליך הפלילי. אדגיש שוב גם במקרה זה את המובן מאליו: הנחת המוצא של בית המשפט בכל דיון המתקיים בפניו היא, כי באי כח הצדדים - תובעים וסניגורים כאחד - פועלים במסגרת תפקידם בהתאם להוראות הדין וכללי האתיקה. נובע מכך, כי בית המשפט ישקול להידרש לבקשה למנוע מנציג המאשימה, או מבא-כח של צד אחר להליך, חשיפה לחומר ראיות רלוונטי אם ישתכנע, כי אכן קיים חשש להתנהלות שלא כדין על ידי מי מבאי כח הצדדים בעקבות זאת, ובאופן שעלול לפגוע באופן קונקרטי בהגנת הנאשם.

7. בכל דיון המתקיים בפניו, הנחת המוצא של בית המשפט היא, שבא כח המאשימה לא רק רשאי אלא אף חייב במסגרת תפקידו לעיין בכל חומר חקירה רלוונטי הנוגע לאישום ולשקול עמדת המדינה ביחס אליו מוקדם ככל האפשר.

אם אפשר ויש באותם מסמכים - גם אם התקבלו באיחור - כדי להשפיע על עמדת המדינה ביחס לאישומים, מן הדין כי הדבר ייעשה מיד ולא בתום הליך ההוכחות עת יבחר הנאשם לעשות שימוש באותו גורם "הפתעה" במסגרת החקירה הנגדית.

אם יש ספק באשמת הנאשם שהמאשימה יכולה להיוודע לו כעת, אין כל סיבה אף אין כל היגיון להמתין עם חשיפתו לשלב מאוחר של ההליך.

8. אין ביסוד עמדתי תפיסה שנועדה להגביל את יכולתו של הנאשם לנהל הגנתו. נהפוך הוא: ביסוד עמדתי תפיסה תקיפה ונוקבת בדבר חובתה של המאשימה לבצע מלאכתה בצורה המעמיקה היסודית והמקצועית ביותר; לבחון עמדתה ביחס להליך שוב ושוב ולכל אורכו - שמא השתנו הנסיבות באופן המצדיק שינוי עמדתה; ולנהל הליך פלילי בבית המשפט רק מקום בו היא סבורה כי התשתית הראייתית והאינטרס הציבורי מצדיקים זאת.

תפיסה זו, היא המקדמת בצורה המיטבית את זכותו של הנאשם להליך הוגן והיא אשר תמנע ככל הניתן עינוי דין וניהול הליך פלילי שלא לצורך.

9. אף שכאמור המדינה לא העלתה טענה דיונית, מן הראוי להעיר גם בעניין זה. ההלכה הנוהגת היא כי ככלל, מתן צו להמצאת מסמכים לפי סעיף 43 לפסד"פ לאחר הגשת כתב האישום הוא הליך חריג וככלל, בשלב הזה ההליך הדיוני המתאים הוא בקשה לפי סעיף 108 לחסד"פ, המוגשת למותב העיקרי (השוו: בש"פ 9305/98 בי"ס אל מאמוניה לבנות; בש"פ 8252/13 שיינר; ע"פ 502/15 פלוני). החלטתי מיום 16.2.2017 ניתנה כפי שניתנה, בעיקר על מנת לאפשר קידום ההליך הפלילי במקרה זה, מתוך עיקרון היעילות ובהיעדר התייחסות של המשיבות 2 ו- 3 לבקשה.

10. לפיכך, אני מורה למזכירות להעביר למדינה את הדיסק שהומצא על ידי משיבה 2. המדינה תעתיק את תוכן הדיסק ותעביר עותק ממנו למבקש, בתוך 7 ימים מהיום.

11. המזכירות תוודא המצאת ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, ט"ו אדר תשע"ז, 13 מרץ 2017, בהעדר הצדדים.