3. לאור כך עתר המבקש לקבל את המסמכים שפירט תוך שציין שמדובר בחומר חקירה כהגדרתו בפסיקה, הרלוונטי להגנתו.

4. המשיבה הגישה תגובה בכתב ובה התנגדה לבקשה. נטען כי החומר המבוקש אינו מהווה חומר חקירה וכי הוא אינו רלוונטי להגנת המבקש ואף עלול לפגוע בפרטיות המתלוננת. ביחס לרשימת התלונות שהגישה המתלוננת שהניבו כתב אישום נטען שמדובר בבקשה "מרחיקת לכת"אשר המסגרת הראויה לה היא לפי סעיף 108 לחסד"פ. כן הפנתה המשיבה להוראות סעיף 31 לחוק המידע הפלילי ותקנת השבים, תשע"ט-2019 (להלן - חוק המידע הפלילי), בשילוב פריט 13 לתוספת השישית וטענה שאין לבית המשפט סמכות לקבל מידע על תיקים סגורים.

5. בעת הדיון חזרו הצדדים על טיעוניהם והמאשימה הציגה לעיוני את החומר שבמחלוקת.

דיון והכרעה

6. דין הבקשה להידחות על כל ראשיה.

7. אין צורך להרחיב בדבר ההלכות הקשורות לבקשת נאשם לקבל לעיונו חומר חקירה וההלכות בנושא ידועות וברורות. בקצרה אציין כי "הרציונל שבבסיס הגילוי הוא חקר האמת וזכות הנאשם להליך הוגן. השלב הראשון בבחינת בקשה במסגרת סעיף 74 הוא בחינת הרלבנטיות של החומר לאישום על פי פוטנציאל ההגנה של הנאשם, מבחן המתפרש על דרך ההרחבה...מבחן הפורש מצודתו אף על הפריפריה של האישום..." (בש"פ 5545/13 מדינת ישראל נ' שימשילשווילי שלווה (15.8.2013), להלן - עניין שימשילשווילי; וראו בנושא בהרחבה בש"פ 8252/13 שיינר נ' מדינת ישראל (23.3.2014); בש"פ 6071/17 מדינת ישראל נ' רונאל פישר (28.7.2017)).

8. רשימת התלונות שהוגשו על ידי המתלוננת:רצונה של ההגנה בנתון זה מכַוון לעבר מהימנותה הכללית של המתלוננת ואינו קשור במישרין בהליך זה. מטעם זה, השאלה מתי יהא נאשם זכאי לקבל את רשימת התלונות שהגיש מתלונן, היינו מתי יהיה מדובר בחומר חקירה, אינה פשוטה והיא משלבת מספר רב של פרמטרים. הפסיקה קבעה כי בנסיבות מסוימות עשויה להיות רלוונטיות לחומר זה לצורך הגנת הנאשם (ראו בש"פ 3099/08 אברהמי נ' מ"י (23.2.2009); בש"פ 5766/10 אמיר נפא נ' מ"י (2.9.2010)). עם זאת, רשימה זו עשויה לכלול שתי קבוצות שונות של תלונות, היינו כאלו שנסגרו ללא הגשת אישום (ובחלוקה לעילות שונות מדוע כך נעשה) וכאלו שהניבו כתב אישום (ואף בקבוצה זו קיימת חלוקה לפי השאלה אם כתב האישום הסתיים בהרשעה אם לאו). ברי כי משאלת לבה של ההגנה הוא ברשימת התלונות שלא הניבו כתב אישום (ואם הניבו אזי שהסתיים בזיכוי) ואולם אף במקרה זה אין בדבר להעיד בהכרח על חוסר אמיתותה של התלונה ומכאן שמדובר בנתון שלרוב אינו מלמד דבר ומכאן שככלל אינו רלוונטי.

9. עם זאת יתכנו מקרים בהם "כמות הופכת איכות" וחרף העובדה שקשה ללמוד פרט ברור מכל מקרה ומקרה באופן פרטני, ניתן להסיק נתון רלוונטי מהמכלול עצמו. אפשרות נוספת בה הנתון יהיה רלוונטי, חרף העובדה שהתלונה נסגרה, היא שנושא התלונה עשוי לסייע להגנה לאור הזהות ביריעת המחלוקת או מבחינה רעיונית אחרת.

10. על רקע כללים אלו עיינתי ברשימת התלונות שהגישה המתלוננת ולא סברתי שיש בכוחה - כמכלול - להוות נתון בעל משמעות ורלוונטיות עד כדי הפיכתה לחומר חקירה. הוא הדין ביחס לתלונות הספציפיות שכן לא מצאתי בהן קרבה עובדתית או אחרת לענייננו באופן המצדיק לראות בהן כחומר חקירה רלוונטי. למסקנה זו הגעתי אף לאחר שנתתי דעתי לכך ש"אין חקר לתבונת סנגור מוכשר, ואין לנחש כיצד היה יכול לנצל את החומר הנמצא לפניו" (ע"פ 35/50 מלכה נ' היועץ המשפטי לממשלת ישראל, פ''ד ד 429, 433 (1950)).

11. רשימת התיקים בהם הוגש כתב אישום על יסוד תלונת המתלוננת לרבות חומר החקירה: במהלך הדיון הוגש לעיוני כתב האישום בתיק עליו ביסס הסנגור את טיעונו ומדברי ב"כ המשיבה הבין הסנגור שאכן מדובר באותה מתלוננת (שכן עד אז ציין שהוא מניח שכך המצב). כפי שציין הסנגור מדובר בתלונה שלא רק הניבה כתב אישום אלא אף הרשעה על פי הודאת הנאשם (שם), כך שהתלונה נמצאה נכונה ויש בכך לשמוט את הקרקע מתחת לטיעונו. אכן, במסגרת הסדר הטיעון בוצעו תיקונים בכתב האישום אך הדבר אינו מלמד כמובן על כך שהמתלוננת לא נמצאה (על ידי המאשימה)דוברת אמת שהרי מעשה של יום יום הוא שכתב האישום מתוקן במסגרת הסדר טיעון וזאת בשל סיבות רבות ומגוונות שאינן בהכרח מצביעות על תלונת שווא. מטעם זה אינני סבור שיש לראות בחומר הראיות בתיק האחר כרלוונטי להליך זה עד כדי היותו חומר חקירה. בכל מקרה לצורך האפשרות לעשות שימוש בחומר זה יש להביא בחשבון גם את הכלל בדבר סופיות התשובה בעניינים צדדיים כך שהמסקנה הכללית היא שאין מדובר בחומר חקירה שיש בו להועיל למבקש (עניין שימשילשווילי, פסקה 13; בג"ץ 233/85 אל הוזייל נ' משטרת ישראל, פ"ד לט(4) 124 (1985)). משכך אני דוחה הבקשה בנושא זה.

12. רשימת התלונות שהוגשו נגד המתלוננת: בעניין זה לא הרחיב הסנגור וקשה אפוא להבין מדוע סבור הוא שיש ברשימה זו (כמכלול או בפרטים הכלולים בה) להוות חומר חקירה רלוונטי. הסנגור לא פירט מהם הנושאים שיכולים ללמד על רלוונטיות ובכל מקרה אין מדובר, כאמור, בגיליון הרשעות אלא ברשימת תלונות כך שמדובר למעשה ברשימת התיקים הסגורים או תיקי המב"ד של המתלוננת. לאור היעדר פירוט, כאמור, לא ראיתי להרחיב ואציין כי בחנתי את הרשימה שהוצגה לי ולא מצאתי כי יש בה רלוונטיות כלשהי המצדיקה לראות בה חומר חקירה.

13. התוצאה היא שאין מקום להעביר לידי ההגנה את המסמכים המבוקשים. מטעם זה אינני נדרש להכריע בטענת המשיבה לפיה בהתאם לסעיף 31 לחוק המידע הפלילי, בשילוב פריט 13 לתוספת השישית, אין לבית המשפט סמכות לקבל מידע על תיקים סגורים וממילא אפוא שלא להורות על מסירתו להגנה. עם זאת אציין כי לפני כניסתו לתוקף של חוק המידע הפלילי ובהתאם לחוק הקודם, נקבע כי לבית המשפט סמכות לעיין ברשימת תיקים סגורים ואף להורות על העברתם להגנה (עניין שימשילשווילי)ומנגד הובעה דעה לפיה הדבר אינו אפשרי בשל מגבלה שהטיל החוק בנוסחו הקודם (בש"פ 1408/14 פלוני נ' מדינת ישראל (14.4.2014)). כאמור, לאור התוצאה אליה הגעתי אין צורך להחליט בטענה זו אך אומר שספק אם רשימת תלונות שהגיש אדם היא בגדר "מידע על תיק סגור" כאמור בסעיף 31 לחוק המידע הפלילי. אכן, ככל שהתלונה נסגרה יהיה הדבר רשום כתיק סגור בגיליון הרישום הפלילי של החשוד שכנגדו הוגשה התלונה, אך דומה שלא לכך הכוונה בסעיף 31 הנ"ל ואת הבקשה יש לבחון מזווית ראיה הממוקדת במתלוננת ובתלונות שהגישה ולא ברישום שנזקף בשל כך לחובת החשודים השונים. בכל מקרה, ככל שחוק המידע הפלילי קובע חיסיון מוחלט על מידע שעניינו תיקים סגורים ואוסר הצגתו לבית המשפט (סעיף 3 לחוק המידע הפלילי; וכך היא למעשה טענת המשיבה), נכון לפרש חיסיון זה בצמצום כך שלא יחול על רשימת תלונות שהגיש אדם (ראו בהשוואה עניין שימשילשווילי, פסקה 11). ביחס לרשימת התלונות שהוגשו נגד המתלוננת אזי, כאמור, אכן מדובר למעשה ברשימת תיקים סגורים או תיקי מב"ד (או אף הרשעות) והיות שדחיתי הבקשה לגופה אינני רואה להרחיב בנושא תחולת סעיף 31 הנ"ל על הנושא.

14. הבקשה נדחית אפוא. המשיבה תסור למזכירות לקבל חזרה את החומר שהציגה.

ניתנה היום, י"א כסלו תשפ"ה, 12 דצמבר 2024, בהעדר הצדדים.