במועד זה, כך כתב בבקשה, "נטען "שבצומת אוסישקין" שבה ארעה התאונה היא צומת מסוכנת שאירעו בה הרבה תאונות".

בהתאם להחלטת כב' השופטת במביליה איינשטיין, העביר הסניגור את בקשתו לתביעה (כפי שאף מוענה מלכתחילה), ומשלא נענה בחיוב, הגיש ה"הודעה" מושא החלטה זו.

דיון והכרעה

עיון בפרוטוקול הדיון מיום 30.1.13, אליו הפנה הסניגור, מעלה כי לא נטענה באותו דיון כל טענה בדבר היותו של הצומת המדובר מסוכן, או כזה שאירעו בו תאונות.

לעומת זאת, עיון בפרוטוקול מיום 11.11.12, מגלה כי נהג הרכב המעורב טען שהתאונה כלל לא התרחשה בצומת (עמ' 2 ש' 15), מה שאף מתיישב עם האמור בכתב האישום.

מהבקשה ומנימוקיה לא התרשמתי כי מדובר ב"חומר חקירה" במובנו הקלאסי, אלא ב"ראיות הגנה", שאינן מצויות כלל בידי המשטרה ולא נתפסו על ידה, משום שלא נמצאו רלוונטיות לגורמי החקירה.

מכאן שהבקשה במהותה הינה בקשה לפי סעיף 108 לחסד"פ, ולא בקשה בהתאם סעיף 74(ב) לחסד"פ, המכוונת מטבעה למתן הוראה לתביעה להתיר עיון בחומר המצוי, או שאמור להיות מצוי ברשותה.

הבקשה כללית ומעורפלת, הסניגור לא פירט ולא הסביר כיצד לדעתו יש בנתונים אלה כדי לסייע בהגנת הנאשם, והנתונים אותם מבקש הסניגור לקבל אינם מפורטים ואינם תחומים בסוג אירוע או בזמן. בקשתו מתייחסת לנתונים הנמצאים, לדעתו, ברשותם של מספר גורמים, ביניהם משטרת ישראל ומשרד התחבורה.

ככל שמבקש הסניגור לקבל נתונים סטטיסטיים, שומא עליו לפנות תוך ציון פרטים מלאים לגורם המתאים, או להגיש בקשה לקבלת צו מגורם כזה, אם מדובר בגורם שאיננו מפרסם את נתוניו כדבר שבשגרה.

לאור האמור לעיל, הבקשה בנוסחה הנוכחי - נדחית.

המזכירות תעביר החלטה זו לב"כ הצדדים באמצעות הפקס.

ניתנה היום, ד' סיון תשע"ג, 13 מאי 2013, בהעדר הצדדים.