החלטה

1. עניינה של החלטה זו בעתירה לגילוי ראיות רבות שהוצאה בקשר אליהן תעודת חסיון לטובת הציבור מכח סעיף 45 לפקודת הראיות [נוסח משולב], תשל"א-1971.

2. בכתב אישום מתוקן שהוגש בתיק העיקרי מואשמים שני העותרים ביבוא סמים (האישום השלישי) וכן בניסיון לייצר סמים ובהחזקת כלים הקשורים בכך (האישום השני). העותר 1 מואשם גם בשתי עבירות קשירת קשר לביצוע פשע של יבוא וסחר בסמים (האישום הראשון) ואילו העותר 2 מואשם גם בהפרת הוראה חוקית בדבר מעצר בית (האישום הרביעי).

3. העתירה הועברה לטיפולי לאחר שהשופט הדן בתיק העיקרי קיבל את עמדת ב"כ המשיבה כי במקרה זה מן הראוי שידון בעתירה מותב אחר מזה הדן בתיק העיקרי.

4. ביום 2.2.14 התקיים דיון בבקשה דנן, אשר מקצתו גלוי ומקצתו חסוי. במסגרת הדיון החסוי ניתנו הסברים ותשובות לשאלות ביחס לחומר שביסוד תעודת החסיון והעתירה שבעקבותיה.

5. שקלתי את הטענות על רקע בדיקה פרטנית של מכלול החומר שעמד לעיוני. בסופו של דבר הגעתי לכלל מסקנה כי יש להיעתר לעתירה בחלקה ולדחות את היתר, כפי שיפורט להלן.

6. בראש ובראשונה יש לציין כי במהלך הדיון החסוי הסכימה ב"כ המשיבה כי יימסר לעותר 1 "שאין התייחסות בחומר החסוי לשאלה האם נדרש אישור מיוחד להפעלת סוכן נוכח שהותו של העותר 1 בהוסטל משוחררים על תנאי".

7. בנוסף לעניין הנ"ל יש לחשוף גם עניינים כספיים שלא מקבלים ביטוי בהסכם עד המדינה (שגולה לעותרים) והם תמיכה כלכלית שוטפת (יא3) ומימון בר מצווה (יא15).