5. למבקש מיוחסות, על סמך אותן עובדות, עבירות של חבלה בכוונה מחמירה, עבירה לפי סעיף 329(א)(2) לחוק העונשין; עבירות בנשק, עבירה לפי סעיף 144(ב) לחוק; יריות באיזור מגורים, עבירה לפי סעיף 340א לחוק.

6. על פי עובדות האישום השני לכתב האישום המיוחס למבקש, בהמשך למתואר באישום הראשון, בשעה 23:00, יצא המבקש ברכב, יחד עם שניים אחרים, מעזרייה לכיוון בית חנינה. בהגיעו למחסום א-זעיים, נעצרו השלושה על ידי כח הבילוש. באותה עת נשא המבקש בחלק הקדמי של מכנסיו באיזור הבטן, אקדח דרוך חצי אוטומטי, אשר דווח כאקדח שנגנב מבעליו ומחסנית. כמו-כן, החזיק על תחתוניו סכין קפיצית ובארנקו נמצאו שני להבים של סכין מנתחים.

7. בגין מעשים אלה, מיוחסות למבקש עבירות בנשק, עבירה לפי סעיף 144(ב) לחוק ואחזקת סכין שלא כדין, עבירה לפי סעיף 186(א) לחוק.

8. בתיק הוצאה תעודת חיסיון מאת השר לביטחון פנים החלה, בין היתר, על כל פרט ומידע שיש בו כדי לגלות זהות האדם/האנשים אשר מסר/מסרו למשטרה את המידע המתועד בדוחות הידיעה שמספריהם המפורטים להלן ופרטים נוספים כמפורט להלן:

א. בדו"ח ידיעה מס' 14-0274-968, שורה 7 במלואה;

ב. בדו"ח ידיעה מס' 14-0275-084, תוכן המידע, למעט תמצית המידע המתועדת בדו"ח מידע פרפרזה מס' 14-0321-021.

9. בדיון שהתקיים בפניי ולאחר שעיין בתעודת החיסיון טען ב"כ המבקש, כי הנתון היחיד שהוא מבקש הינו פרטיו/הם של מוסר/רי המידע. לטענתו, הוא מעוניין לדעת אם מוסר המידע הנוגע לאישום ראשון הינו אדם המשתייך למשפחת שוויקי. לדבריו, אם ייאמר לו שמדובר באדם שאינו משתייך לאותה משפחה, המידע לא יסייע לו, אך אם ייאמר כי מדובר במי שהשתייך לקבוצה מבני משפחת שוויקי שהגיעה לדבריו, כדי לירות במבקש, זכותו להגן על עצמו. עוד טען, כי מסירת זהותו של מי שמסר את תוכן הפרפרזה, גלום פוטנציאל של זיכוי. בכל הנוגע למוסר המידע הנוגע לאישום השני, טען ב"כ המבקש, כי הוא היה בדרכו למסור למשטרה אקדח שנפל מידיו של אחד מבני משפחת שוויקי שבא לתקוף אותו. למשטרה נמסר לגביו דיווח שברכב נמצאו סמים. המשטרה עצרה אותו כדי לחפש את הסמים ואז מסר המבקש כי אין לו סמים אך בידו האקדח שלקח ממשפחת התוקפים.

10. לאחר שמיעת טענות ב"כ המבקש, התקיים דיון במעמד צד אחד שבו נכחו ב"כ המשיבה ונציגת המשטרה. באותו דיון, נמסרו לי פרטים לגבי מוסרי המידע וכן נימוקי המשיבה מדוע אין למסור את פרטיהם להגנה, בשל החשש לשלום המקורות ולשיתוף הפעולה של הציבור עם המשטרה.

11. יצויין, כי בסיומו של הדיון ביום 25.12.14, ביקשתי מאת המשיבה הבהרה מסויימת ולפיכך התקיים דיון נוסף במעמד צד אחד ביום 31.12.14.

12. לאחר ששמעתי את טענות המבקש וכן את טיעוני המשיבה במסגרת הדיונים החסויים שנערכו בפניי, נחה דעתי כי דין העתירה להידחות. שוכנעתי, כי במקרה הנדון, גילוי שמם של המקור/מקורות שמסר/מסרו את המידע מושא הידיעות, אינו חיוני או מהותי להגנת המבקש. כמו-כן, גם לא מצאתי לנכון להיעתר לבקשה החלופית למסור אם המקור לפרפרזה המתייחסת לאישום הראשון נכח באירוע משום שבנסיבות התיק הנדון גילוי זה לא יהיה בו כדי לסייע באופן ממשי להגנה. [ב"ש 838/84 ליבני נ' מדינת ישראל, פ"ד לח(3) 729, 738-737 (1984) (להלן: "עניין ליבני")]. לעומת זאת, קיים חשש של ממש, כי גילוי החומר עלול לגרום לפגיעה במקורות המידע וכן עלול לפגוע באינטרס הציבור של קיום שיתוף פעולה מצד מקורות משטרתיים. התועלת המוגבלת, אם בכלל, אשר עשויה לצמוח להגנת המבקש מגילוי הנתונים המבוקשים אינה שקולה אל מול הסיכון הפוטנציאלי הנשקף לשלום המקורות ולאינטרס הציבורי, אם תתקבל העתירה [עניין ליבני, 739-738].

13. לאור האמור, העתירה נדחית.

14. המזכירות תעביר העתק ההחלטה לצדדים.

15. הפרוטוקולים של הדיונים במעמד צד אחד יישמרו בכספת בית המשפט, עד לסיום ההליך העיקרי. ב"כ המשיבה תדאג לקבל בחזרה את המידע המודיעיני שנמסר ללשכתו של מותב זה.

ניתנה היום, כ' שבט תשע"ה, 09 פברואר 2015, בהעדר הצדדים.