החלטה

1. בקשה במסגרת סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] תשמ"ב-1982 לחשוף את המרשם הפלילי של מתלונן בעבירת הצתה. הבקשה כללה רכיבים נוספים אלא שלכולם נעתרה המשיבה למעט המרשם הפלילי של המתלונן לגביו נטען כי "אינו רלוונטי ומשכך אינו בגדר חומר חקירה".

לטענת ב"כ המבקש נחקר המתלונן על דוכן העדים והעיד כי מעולם לא הורשע ואף לא נחקר במשטרה ויש אפוא במרשם הפלילי, ככל שיש בו כדי להעיד כי שיקר, כדי להשליך על מהימנותו.

יצויין כי בדיון עלה כי מדיניות המשיבה לגבי חשיפת המרשם הפלילי של עדים היא אחידה בין שאין כל רישום פלילי ובין שקיים אך אינו רלוונטי ולפיה מציינת המשיבה כי המרשם אינו רלוונטי וזאת כפי הנראה על מנת להגן על פרטיותם של אותם עדים שהינם בעלי רישום פלילי אך שאינו רלוונטי.

2. המבחן לענין חשיפת גיליונות הרישום הפלילי של עדים כפי שנקבע בבש"פ 5881/06 בניזרי נ. מדינת ישראל פ"ד סב (1) 684 הוא "הרלוונטיות ותועלת פוטנציאלית להגנתו של המערער" (ר' גם בש"פ 5535/13 מדינת ישראל נ. שימשווילי פיסקה 10).

לאחר שניתן הסבר על ידי הסניגור לשאלת הרלוונטיות של המידע להגנתו של הנאשם, עיינתי במרשם הפלילי של המתלונן ושוכנעתי כי אין בו כל תועלת פוטנציאלית להגנתו של המבקש.

לפיכך הבקשה נדחית.

ניתנה היום, י' שבט תשע"ז, 06 פברואר 2017, בהעדר הצדדים.