בעקבות זאת מסר עו"ד עטרי הודעה ולפיה "ככל שהמדינה עומדת על העדתם של כל עד שאינו שוטר הרי הוא רלבנטי והמבקש עומד על הבקשה לגביו". עוד התבקש בית המשפט להעביר את הדיון בבקשה לשופט אחר לפי סעיף 74(ג) לחסד"פ וניתנה החלטה בהתאם.

טענות הצדדים

3. ב"כ המשיבה טענה כי לאור ההשתלשלות כמפורט לעיל, ומשניתנה החלטת כב' השופט כהן ולפיה יפעל ב"כ המבקש בהתאם לסעיף 9 לתגובת המאשימה, יש מקום להורות על סילוק הבקשה על הסף. לטענתה ככל שאין דעתו של ב"כ המבקש נוחה מההחלטה האמורה פתוחה בפניו הדרך לערער לבית המשפט העליון.

לגופו טוענת המשיבה כי הבקשה לקבל את גיליון ההרשעות של כל עדי התביעה שאינם שוטרים פוגעת בזכות הפרטיות של עדי התביעה כמו גם בזכותם של עדים שהשתקמו ככל שישנם כאלה שרישומם הפלילי לא יהיה חשוף לעיני בעלי דין בתיק זה. ההלכה היא כי זכות הנאשם לעיין כאמור כפופה למבחן הרלוונטיות ותועלת פוטנציאלית להגנתו. לטענתה הראיות בתיק מורכבות מפסיפס של עדויות ומסמכים ולא על עד מרכזי אחד ששאלת מהימנותו מכרעת. מתוך 230 העדים שאינם שוטרים כוללת הרשימה גם 20 עדים המוזמנים רק לצורך הגשת מסמכים. לטענתה הבקשה לקבל את גיליונות ההרשעה של כל 230 עדי התביעה ללא הבחנה בין העדים השונים, מידת מעורבותו של כל אחד, הפוטנציאל הראייתי הגלום בעדותו והרלוונטיות והתועלת הפוטנציאלית להגנת הנאשם הינה בקשה גורפת, בבחינת מסע דיג שאינה מקיימת את הנטל המוטל על המבקש להצביע על הרלוונטיות והתועלת שעשויה לצמוח להגנת הנאשם. לבסוף מציינת המשיבה כי גיליונות הרישום הפלילי של עדי התביעה אינם מצויים בידיה למעט גיליון של עד תביעה אחד שאינו כולל כל מידע הרלוונטי לאישומים ועצם הנפקת הגיליונות והעברתם לידי המשיבה בשלב הראשון פוגעת בפרטיותם של העדים שלא לצורך.

4. לטענת ב"כ המבקש, בהודעתו בעקבות אותה החלטה שניתנה על ידי כב' השופט כהן ואשר בה מסר כי כל עד הוא רלוונטי, למעשה קיים את ההחלטה האמורה. לטענתו גם אין זכות לערער על ההחלטה האמורה אשר היא בגדר "החלטת ביניים" במסגרת סעיף 74 להבדיל מהחלטה סופית במסגרת אותו הליך.

לגופו טוען ב"כ המשיב כי בשים לב לאמור בתגובת המדינה ולפיה אין עד אחד מרכזי שעליו מתבסס התיק, מובן מדוע כל עד שהינו חלק מהפאזל שהתמונה הכוללת אמורה לבסס את הרשעת הנאשמים הוא רלוונטי. עדים שלשיטת המאשימה הם טכניים אינם נחזים להיות כאלה בעיני ב"כ המבקש ושאלת מהימנותם רלוונטית. ההלכה היא כי במאזן בין רישום פלילי רלוונטי לבין הגנת פרטיותם של עדי תביעה, יש לעולם להעדיף את הגנת הנאשם. לטענת ב"כ הנאשם יש גם לדחות את הטענה בדבר מסע דיג שכן לעולם דבר קיומו של רישום פלילי אינו ידוע לסניגור. אשר לטענה ולפיה אין המשיבה מחזיקה בגיליונות, זו דינה להידחות שכן הפסיקה קבעה בפירוש שזהו חומר שלמדינה גישה אליו.

דיון והכרעה

5. לא ראיתי מקום להידרש לשאלה האם יש מקום להורות על סילוק הבקשה על הסף בעקבות החלטתו של כב' השופט כהן, משום שסבורה אני כי דין הבקשה כפי שהוגשה להידחות.

ב"כ המבקש היפנה לבש"פ 4481/00 יחזקאלי נ. מדינת ישראל בתמיכה לחובתה של המשיבה להעביר לעיונו של הסניגור את הר.פ. של כל עדי התביעה. באותה החלטה קבעה השופטת דורנר כלל רחב ולפיו יש להעביר לסנגור את הר.פ. של כל עדי התביעה בלא ששאלת החשיבות של חומר זה להגנתו של הנאשם, או אף הרלוונטיות שלו תבחן על ידי בית המשפט.

הכלל שנקבע בפרשת יחזקאלי שונה בבש"פ 5881/06 בניזרי נ. מדינת ישראל אשר קבע כי יש להעביר רק את אותו ר.פ. אשר הינו רלוונטי וקיימת אפשרות סבירה כי תהא בו תועלת להגנתו של הנאשם, כאשר שאלה זו תבחן על ידי בית המשפט במסגרת סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי. הלכה זו היא הנוהגת היום (ר' בש"פ 5535/13 מדינת ישראל נ. שימשילשווילי, פיסקה 10).

6. ב"כ הנאשם הגיש בקשה גורפת לקבלת הר.פ. של כל 230 עדי התביעה שאינם שוטרים, בטענה כי כולם רלוונטיים.

בקשתו מתייחסת גם לעדי תביעה בקשר לאישום 3 אשר כלל לא מיוחס למרשו. בקשתו מתייחסת גם לעדים טכניים הנדרשים להגשת מסמכים בלבד. בקשתו מתייחסת גם לקבוצה של כ-100 עדים אשר אך נדרשים להעיד כי לא למדו בכוללים השייכים לנאשמים וכי תמונותיהם אינן מופיעות בתעודות זהות המוצגות להם והכוללות את פרטיהם. באופן בו הוגשה הבקשה, בלא כל הבחנה בין עדים שונים, וללא כל הנמקה, מדובר ב"מסע דיג".

הילכת בניזרי מחייבת לכל הפחות הנמקה מינימאלית מצד ב"כ הנאשם כיצד הר.פ. של כל עד ועד עשוי להיות רלוונטי ובעל תועלת פוטנציאלית להגנתו של הנאשם. לא די באמירה הגורפת כי הר.פ. של כל עדי התביעה הוא רלוונטי.

לנוכח האמור, הבקשה כפי שהוגשה דינה להידחות.

ניתנה היום, ט' כסלו תשע"ה, 01 דצמבר 2014, בהעדר הצדדים.