6. בדיון שהתקיים לפני הבהיר ב"כ המבקש, כי ישנו "סכסוך חד-צדדי" , כדבריו, בין המבקש לבין בעל הדירה שבה בוצעו העבודות על ידי המתלוננים, ואף נטען כי בעל הדירה השתלט על נכסים בבניין, כי הוגשו תלונות הדדיות, וכי החומר המבוקש נועד להבהיר את הרקע למעשים.

7. המשיבה התנגדה לבקשה וטענה כי למידע המבוקש אין כל רלבנטיות לאישום או להגנתו של המבקש שכן אין קשר בין עברם של המתלוננים ליחסים עם השכן, בעל הדירה, אשר לא היה במקום בזמן ביצוע העבודות. עוד נטען כי אין במידע המבוקש כדי לתרום לברור יריעת המחלוקת בשאלה האם אמנם נגרם רעש כתוצאה מעבודת המתלוננים, אשר לטענתם עסקו בתיקון נזילה, מלאכה שאינה גורמת רעש.

8. נושא העיון ברישום הפלילי של עדי תביעה כורך בתוכו פגיעה בפרטיותם של עדים אלה, שהיא כשלעצמה עשויה להיות בעלת השפעה המרתיעה קורבנות עבירה מלהתלונן.

סוגית העיון ברישום הפלילי של עדי תביעה זכתה להתייחסות נרחבת בפסיקת בית המשפט העליון; בבש"פ 5881/06 בניזרי נ' מדינת ישראל (פ"ד ס"ב(1) 684) נקבעה ההלכה, לפיה על התביעה להעביר להגנה רק את אותו מרשם פלילי אשר הוא רלבנטי וקיימת אפשרות סבירה כי תהיה בו תועלת להגנתו של הנאשם. בית המשפט העליון הדגיש, כי הכוונה היא רק ל"מרשם פלילי", דהיינו, תיקים שהסתיימו בהרשעה, ואין להביא בכלל זה תיקי מב"ד או תיקים שנסגרו, ומכאן שאף אם נמצא כי יש רלבנטיות למעורבותם הקודמת של המתלוננים בפלילים, ככל שאכן קיימת, יש לדחות על הסף את הבקשה לקבל את רשימת התלונות שהוגשו נגדם, וכן רשימה של תיקים סגורים או תיקים התלויים ועומדים נגדם, ככל שמי מאלה אמנם קיימת.

9. זאת ועוד, גם כאשר המרשם כולל תיקים שהסתיימו בהרשעה, אין הדבר מוביל ישירות למתן זכות עיון בו, והדבר כפוף לבחינת מידת הרלבנטיות של המידע הכלול במרשם להגנת המבקש בהתאם לשורה של מדדים שנקבעו בפסיקה, ובהם הקשר בין מהימנות העד לטיב הרישום וסוג העבירות, חלוף הזמן מאז ההרשעה, הקשר בין האישום עליו העיד לבין הרשעותיו הקודמות, ככל שיש כאלה, הפוטנציאל הראייתי הגלום בעדות העד, מידת מעורבותו באירוע נשוא האישום ועוד (ראו ע"ח (חי) 9998-08-09 מדינת ישראל נ' מור לוי (פורסם בנבו)).

10. מן הכלל אל הפרט; קיומו של סכסוך בין בעל הדירה שבה בוצעו העבודות לבין שכנים אחרים בבניין, ובכללם המבקש עולה גם מתוך הודעת בנו של המבקש. אין בחומר הראיות כל אינדיקציה לכך שהמתלוננים פעלו כשלוחיו של בעל הדירה בכוונת מכוון על מנת לשרת את מטרתו במסגרת הסכסוך. אף המבקש עצמו לא טען זאת. מכאן שלא ניתן להצביע על רלבנטיות של עברם הפלילי של המתלוננים, ככל שקיים, לסכסוך בין הצדדים.

11. זאת ועוד, המבקש אמנם טען בהודעתו, כי הכיר את אחד המתלוננים כחודש וחצי עובר לאירוע נשוא כתב האישום, ובפרק זמן זה עבד המתלונן בדירת שכנו וגרם ללכלוך בסביבת המגורים, ואולם, אף אם במקרה דנן יקבל בית המשפט הדן בתיק העיקרי את הטענה כי המתלוננים חרגו מהוראות הדין ביחס לשעות העבודה, הקושי לקבל את בחירתו של המבקש בדרך של עשיית דין עצמית, חלף פנייה למשטרה עומד בעינו.

המבקש לא טען כי הכיר מי מן המתלוננים טרם תחילת עבודתם בבניין, ועל כן מידת "מועדותם" של המתלוננים להפר את הוראות הדין ביחס לשעות העבודה המותרות אין לה כל קשר לאישום.

מכאן כי שאלת קיומו של עבר פלילי בנושא דומה למי מהמתלוננים אין בה כדי להשפיע על מידת האשמה ואף לא על מידת העונש, אם יורשע המבקש.

12. הבקשה נדחית.

13. זכות ערר כחוק.

ניתנה היום, כ"ו סיוון תשע"ה, 13 יוני 2015, בהעדר הצדדים.