3. ב"כ המשיבה עתרה לדחיית הבקשה על כל חלקיה. נטען כי חלק ניכר מהעדים שנחקרו בתיק אישרו באמרתם, כי הם צורכים סמים ומטעם זה,מכירים בטיבם של חומרים שהם צורכים. בנסיבות כאלה אין לרישום הפלילי על אודות עבירות מעולם הסמים של העדים כל רלוונטיות להגנת המבקש. הוטעם כי ב"כ המבקש יוכל לחקור את העדים על ידיעותיהם באשר לטיב החומרים שקיבלו מהמבקש ומקור אותה הידיעה.

צוין עוד כי המשיבה בחנה את גיליונות הר.פ ולהשקפתה אין בהם כל רישום רלוונטי להגנת המבקש במישרין או בעקיפין.

4. אשר לתיק הפסיכיאטרי הנוגע למתלוננת א.ב. צוין כי אין בחומר הראיות שנאסף כל אינדיקציה לטיפולים נפשיים או טיפולי גמילה שעברה, ולפיכך אין כל וודאות בדבר קיומו של תיק כאמור.

בנסיבות אלה, ובשים לב לכך שמדובר בחומר רפואי שהוא מטבעו חסוי, אזי המסלול הנכון לגישת המשיבה ,לעיון בחומר כזה, הוא בדרך של בקשה להרכב הדן בתיק העיקרי במתווה של סעיף 108 לחסד"פ.

דיון והכרעה:

5. הפסיקה קבעה כי,

"בסוגיית חשיפת גיליונות המרשם הפלילי של העדים נקבע כי לא די בקיומה של אפשרות תיאורטית שיהיה ברישום זה כדי לסייע להגנתו של נאשם כדי להצדיק את הפגיעה בזכויותיהם של העדים, אגב חשיפת רישומם במרשם הפלילי כ"חומר חקירה", אלא יש צורך במהותיות פרטנית... נדרשת גם אינדיקציה לכך שיש במרשם הפלילי של העד פוטנציאל ממשי קונקרטי לתרום להגנת הנאשם" (בש"פ 2447/16 נפטלוביץ נ' מדינת ישראל (לא פורסם)).

בראי האמור, אינני סבור כי הרישום הפלילי המבוקש במקרה זה יכול לתרום במשהו להגנת המבקש. די בכך שהעדים מאשרים כי הם נוהגים לצרוך סמים בכדי ללמד על מקור ידיעותיהם בעניין זה ויכולתם להבחין אימתי במדובר בסם מסוכן.

חרף האמור, בחנתי את גיליונות הר.פ בעניינם של כלל העדים המפלילים, שהועמדו לעיוני. אחר עיון בהם אוכל לומר כי לא יהא בחשיפתם בכדי לסייע להגנת המבקש, גם בשים לב לקו הטיעון כאמור.

מטעם זה ראיתי לדחות את הבקשה לעיון בגיליונות הר.פ.

6. אשר לעיון בתיק רפואי או פסיכיאטרי של המתלוננת א.ב., וכפי שהמבקש ציין, אין בחומר החקירה שנאסף כל אזכור לקיומו של טיפול כאמור או לתיעודו. ממילא, חומר שכזה לא נתפס על ידי הרשות החוקרת. בנסיבות אלה נפסק כי "בכל הנוגע לבקשה לעיון בחומרים חסויים המצויים בידי צדדים שלישיים, יש לבכר את המסלול של סעיף 108 לחסד"פ (בש"פ 8685/13 רוני יעקוב נ' מדינת ישראל).

הדברים יפים בייחוד שעה שאין כל וודאות כי תיק פסיכיאטרי אכן קיים ואיני סבור כי קיימת הצדקה להטיל על המשיבה את הצורך לתור אחר תיק עלום שאין יודעים כל נתון עובדתי לגביו, לרבות לא עצם קיומו, ואגב כך להפר את פרטיותה של המתלוננת מטעמים שאינם מוצדקים.

בהעדר כל ראשית ראיה כי למתלוננת בעיה נפשית כלשהי ובוודאי כזו שיש בה בכדי להשליך על אופן תפיסת המציאות מצידה, הטיעון בעניין זה הינו ספקולטיבי ביסודו, ואין בכוח קו טיעון כזה כדי להצדיק פגיעה בפרטיותה של המתלוננת כמבוקש.

7. נוכח האמור, ראיתי לדחות את הבקשה על שני חלקיה.

ניתנה היום, כ"ח אדר תשע"ז, 26 מרץ 2017, בהעדר הצדדים.