נטען כי, בישיבת ההוכחות שהתקיימה 14/4/13 העיד המתלונן, ומשנשאל מדוע מצוי במעצר בית? השיב "נעצרתי על כך שאני חשוד בפריצה לבית. אין לי מעצרים נוספים". עוד נטען כי, בתאריך 26/5/13 לאחר חקירת מנכ"ל המלון בו עבד המתלונן, הובהר שהמתלונן נחשד בהתפרצויות במלון עצמו ולא בהתפרצות לבית ,כפי שהעיד בבית משפט. על כן לשיטת הסנגור יש הכרח בקבלת חומר החקירה נשוא כתב האישום שהוגש כנגד המתלונן כדי להשליך על מהימנותו של המתלונן בעדותו כנגד המבקש.

6. המשיבה בתגובתה בכתב מיום 23/6/13 טענה כי, עותק מכתב האישום ובקשת המעצר שהוגשו כנגד המתלונן הועברו למבקש. בנוגע לחומר החקירה נשוא כתב האישום שהוגש כנגד המתלונן בעבירות של התפרצות לבניין שהינו דירת מגורים- עבירה לפי סעיף 406(ב) לחוק העונשין וגניבה לפי סעיף 383+384 לחוק הנ"ל. סבורה המשיבה שאין מקום להעבירו לידי המבקש וזאת לאור עיקרון סופיות תשובות העד (המתלונן) בעניינים צדדיים, ואין מקום לנהל התיק נגד המתלונן בבית משפט זה. עוד נטען כי, שלב שמיעת הראיות בעניינו של המבקש הסתיים והצדדים ממתינים לקבלת הכרעת דין ביום 31/7/13.

בדיון שהתקיים במעמד הצדדים הוסיפה המשיבה וטענה כי העבירות נשוא כתב האישום שהוגש כנגד המתלונן הינן- עבירות רכוש. עוד נטען כי, המתלונן לא הסתיר בחקירתו הנגדית ע"י ב"כ המבקש את העובדה כי תלוי ועומד לחובתו כתב אישום בהתפרצות. עוד לעניין זה נטען כי, תשובת המתלונן בחקירתו הנגדית "חשוד בפריצה לבית" במקום לצטט את סעיף העבירה המדויק 406(ב), אין בה כדי לפגוע במהימנותו של המתלונן, הרי אין המדובר במשפטן, מה גם לגופו של עניין לא הסתיר את עובדת קיומו של הליך נגדו. עוד נטען כי, המתלונן הודה בחקירתו כי, במהלך עבודתו במלון התפרץ לשישה חדרים במלון, וגנב חפצים ובסופו של יום אף החזיר את החפצים שגנב.

7. דיון והכרעה:

נפסק כי, זכותו של הנאשם וסנגורו לעיין בחומר חקירה קמה עם הגשת כתב האישום. עוד נקבע שכל ראייה, העשויה להיות רלוונטית לשאלות העומדות להכרעה במשפט, במישרין או בעקיפין, בין שהיא תומכת בגרסת התביעה ובין שהיא לכאורה עומדת בסתירה לה, ובין שהיא ניטרלית לגבי השאלות השנויות במחלוקת, חייבת להיכלל ב"חומר החקירה" העומד לעיון הסנגוריה. עוד נקבע כי, "חומר חקירה" העשוי לכלול גם חומר שאינו מצוי בידי המדינה באופן פיזי, אך זאת כשיש לתביעה "שליטה עליו" (ראה לעניין זה ע"פ 1152/91, בש"פ 8294/04, ובש"פ 2602/96 ). עוד נקבע כי, בהתנגשות חזיתית בין זכות הנאשם למשפט הוגן לבין זכויותיהם של עדים ומתלוננים - דהיינו, כאשר מדובר בחומר חקירה מובהק או כאשר ברי, כי קיימת אפשרות סבירה שתהא בחומר תועלת להגנת הנאשם- יורה בית המשפט על גילויו של החומר לנאשם, אף אין יהיה בכך משום פגיעה בזכויותיו של עד או מתלונן (ראה בג"ץ 9264/04).

8. על רקע המבחנים שהותוו בפסיקה, ולאחר שהקשבתי לטיעוני באי כוח הצדדים ועיינתי בכתב האישום שהוגש כנגד המתלונן במסגרת ת"פ 7453-04-13 בית המשפט השלום, באר שבע, וכן עיינתי בפרוטוקול הדיון בהליך העיקרי (ישיבת הוכחות מיום 14/4/13, וכן מיום 26/5/13). הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. זאת מהטעמים שמנה בא כוח המשיבה הן בטיעוניו בכתב והן על פה בדיון שהתקיים במעמד הצדדים כמפורט לעיל. לגופם של דברים המתלונן לא הסתיר את עובדת קיומו של הליך משפטי כנגדו על רקע עבירת רכוש. העובדה שהמתלונן בחקירתו הנגדית לא התבטא משפטית באופן מדויק לסוג העבירה והוראת החיקוק הרלוונטית, אין בכך כדי לומר כי מדובר בחומר חקירה מובהק, שיש בו אפשרות סבירה שתהא בחומר תועלת להגנת המבקש. מיותר לצין כי למבקש נמסר עותק מכתב האישום שהוגש כנגד המתלונן.

9. המזכירות תשלח עותק מההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, ט"ז אב תשע"ג, 23 יולי 2013, בהעדר הצדדים.