החלטה

1. לפני בקשה שכותרתה " בקשה לביטול דוח חניה ובקשה דחופה לעיכוב הליכי גביה".

2. מדובר בהודעת תשלום קנס שנרשמה למבקש בתאריך 21.1.07.

3. לדברי ב"כ המבקש נודע לו על הודעת תשלום הקנס בעקבות עיקול שהוגש על חשבונו בבנק.

4. הבקשה אינה עותרת למתן אורכה לצורך בקשה להישפט באיחור.

5. ב"כ המאשימה בתגובתו מתמקד בכך שאין מדובר בבקשה להארכת מועד להישפט. בקשה לביטול דוח אינה מוכרת.

6. המבקש ,בתגובתו לתגובת המשיבה , חוזר וממסגר בקשתו בעתירה לביטול הדוח מחמת התיישנות. ב"כ המבקש חוזר ומדגיש אינו עותר להישפט באיחור בגין הודעות הקנס.

7. אני סבור שבנסיבות אלו צודקת המשיבה בטענתה שהסעד המבוקש אינו מסור לבית המשפט.

8. דומה ועל המבקש לפנות לבית המשפט בבקשה לסעד הצהרתי בדבר התיישנות העונש .

9. לבית משפט זה לא מסורה הסמכות לעשות כן. לעניין זה אני מפנה לע"פ 3482/99 פסי נ' מ"י ממנו ניתן לראות שבהעדר הוראה מפורשת בחוק אין סמכות לבית המשפט לדון בטענת התיישנות עונש, כפי שמבוקש בבקשתנו.

10. ככל שנוגע להתיישנות העבירה מפנה המשיבה בתגובתה לכך שהודעת תשלום הקנס נשלחה תוך פחות משנה , לכתובת המבקש הרשומה במשרד הרישוי. אכן לא נסתר מעיני שכתובת זו היא בעייתית ( טירה 0 טירה) . אולם לגישתי חובה היה על המבקש לטרוח ולעדכן כתובת שבאמצעותה ניתן היה לשלוח לו מכתבים. כמו למשל על ידי הפנייה לתיבת דואר. במצב זה מחדלו של המבקש מלספק כתובת אחרת עומד לחובתו.

11. לגבי האופן בו על המבקש לפעול ,בדרך של בקשה לסעד הצהרתי בנוגע להתיישנות הקנס, אני מפנה להליכים הבאים. ( ה"פ (חיפה) 3524-04-09 ציון בן שושן נ' עיריית חיפה; ה"פ 200946/05(תל אביב) ירון בראל נגד מ"י- פורסמו בנבו)

12. לפיכך אני סבור שאין בסמכותי לדון במסגרת בקשה זו בהתיישנות העונש, והבקשה נדחיית.