במקרה שלפנינו, לא הוכיחה המשיבה את משלוח ההודעה במסגרת התקופה הקבועה בחוק, שיש בה כדי לדחות את טענת ההתיישנות. לדידי, הפלט הפנימי אין בו די כדי להסיר את הספק בדבר משלוח ההודעה בדואר רשום. כל עוד זה לא נעשה, אין לומר כי קמה במקרה זה חזקת המסירה כדין, במסגרת הזמן של ארבעה חודשים הקבועה בחוק (ואף לא במסגרת השנה - לו לא היה מדובר בעבירה שצולמה כהגדרתה בחוק). על כן, יש לקבוע כי מאחר שההזמנה לדיון נשלחה למערערת רק לאחר יום 28.08.05 בו הודפסה הזמנה למשפט וכתב אישום, חלה התיישנות על העבירה".

6. התדפיס שצורף לתגובה הינו פלט מחשב של רשות החניה של המשיבה, כך רשום בכותרתו. לא מדובר על פניו באישור של דואר ישראל על משלוח הדואר הרשום.

אציין כי טענת המצהירה מטעם המשיבה כאילו הפלט חתום ע"י רשות הדואר כעדות למשלוח אינה נתמכת בפלט, שבו לא מופיע כל אישור כאמור.

ניתן להבחין בעמוד השני בחותמת מסויימת שהוטבעה, אך לא ניתן לקרוא מה שם הרשות או הגוף שחתם ובכל מקרה אין בכך כל עדות או אישור כנדרש.

אציין עוד כי בהחלטתי מיום 22.4.13, למקרא התגובה, איפשרתי למשיבה להגיש אישור משלוח דואר רשום כנדרש - אך היא לא ניצלה זכותה זו למרות חלוף המועד שנקצב לכך. יש לראות בכך הימנעות מהבאת ראיה רלבנטית על כל הנובע מכך.

7. לפיכך, בהינתן האמור ובהעדר הוכחה אודות משלוח כנדרש, וכן נוכח הצהרת המבקש שלא נסתרה, לא עמדה המשיבה בנטל המוטל עליה, ויש לקבל את טענת המבקש להתיישנות העבירות. המשיבה תשלם למבקש הוצאות הבקשה בסך 400 ₪, תוך 30 יום, שאם לא כן יישא הסכום ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.

ניתנה היום, כ"ו אייר תשע"ג, 06 מאי 2013, בהעדר הצדדים.