8. הוריתי למאשימה למסור למבקש (בטעות נכתב "נאשם") את המסמכים המבוקשים, ככל שישנם, ולמבקש הוריתי ליתן את עמדתו לאחר שיעיין תוך 21 יום ממועד קבלתם.

9. ביום 9.12.13 הודיעה המאשימה כי בשלב זה אין בידיה מסמכי ההסבה, כיוון שהיא לא מחויבת לשמור אותם למעלה מעשור.

10. המשיבה העירה כי המבקש לא כפר במגוריו בכתובת אליה נשלח הדו''ח במועד הנוגע לעניין. באותו יום הוריתי למזכירות להעביר את תשובת המשיבה והחלטתי לתשובת המבקש תוך 21 יום מקבלת החלטתי, והערתי כי בשלב זה נראה שהמשיבה הוכיחה המצאה לפי סעיף 44א לחסד"פ, וכי עליו לשקול עמדתו בטרם אאלץ לדון בחיובו בהוצאות, ככל שאדחה את בקשתו.

11. ביום 15.12.13 הוגשה תשובת המבקש בה טען כי היה על המשיבה לשמור על מסמכי ההסבה ולעניין כתובת מגוריו , אישר כי התגורר בכתובת אליה נשלח הדו"ח , אולם טען לראשונה כי זו כתובת אמו וכי מזה שנים אינו מתגורר בבית אמו , אלא בדירות שכורות וכי הכתובת לא שונתה במשרד הפנים מתוך רצון שדברי דואר חשובים כמו במקרה דנן יגיעו לידיו ולא ישלחו לכתובת מגורים זמנית.

12. המשיב טען שהמסמך שהגישה המשיבה אינו קביל לפי סעיף 36 לפקודת הראיות.

13. המבקש טען שלמיטב זכרונו מעולם לא קיבל דו"ח חניה במהלך עבודתו בחברת "קירט שמירה ואבטחה" ששכרה המכונית בה עשה שימוש המבקש יחד עם נהגים אחרים.

14. המבקש סבור כי כאשר פנתה המשיבה אל המשכירה נמסרה כתובת מגוריו העדכנית והמשיבה בחרה לפעול לפי מאגר הרישום של משרד הפנים "ולא הגדילה ראש למצוא את הכתובת הנכונה".

דיון והכרעה

15. יצויין שאין בסמכותי לדון בהתיישנות הענישה , אלא בהרשעת המבקש והבאתי עניין זה לידיעת המבקש בהחלטתי הראשונה.

16. המבקש הפנה אותי לפסק דינו של כבוד השופט רוזן בעפ"א (ת"א) 800059/07.

17. כפי שצוין בתגובת המשיבה על פי עפ"א (מחוזי ת"א) מור נ' עת"א , תקנה 44 לתקנות סד"פ , יוצרת חזקת מסירה בעבירות מהסוג שמיוחס למבקש , לפיה רואים את ההודעה לתשלום קנס כאילו הומצאה כדין , בלא חתימה על אישור המסירה, כאשר השולח הוכיח כי אכן ההודעות נשלחו בדואר רשום לנמען לרבות ע"י הצגת אישור של רשות הדואר על קבלת דבר הדואר למשלוח.

18. המשיבה הבהירה כי בהתאם לסעיף 57ג לפקודת הראיות , מאחר ודבר הדואר (הודעות תשלום הקנס) נשאו את כתובתו של המבקש ושולם לדואר בעד משלוחן , הרי "רואים את ההמצאה כמבוצעת".

19. לעניין זה , המבקש טען לראשנה בתשובתו , שבעבר התגורר אצל אימו וללא ציון המועד בו עבר להתגורר בדירות שכורות , אישר שלמרות מגוריו בכתובות שונות ממועד בלתי ידוע , השאיר כתובת האם ככתובת מגוריו במשרד הפנים לצורך קבלת דברי דואר חשובים והרי כך בדיוק נהגה המשיבה ששלחה אליו הדו"ח לכתובת שהוא עצמו הצהיר עליה .

20 . ברע"א 5255/11 עיריית הרצליה נגד כרם קבע בימ"ש העליון כי מסירה של דו"ח חניה שהתבצעה בדואר רשום , כפי שקובע החוק, הינה מספקת לצורכי גביה מנהליים.

על פי פסק הדין , ניתן לסתור החזקה ולהוכיח כי ארעה תקלה כלשהיא שגרמה כך שהנמען לא קיבל ההודעה מטעמים שאינם קשורים בו , ואולם זהו המצב החריג ויוצא הדופן.

21. המבקש לא ניסה לסתור החזקה , ואף אישר כפי שצוין לעיל שהמשיבה הייתה אמורה לשלוח הדו"ח לכתובת שאליה נשלח הדו"ח במועד הנוגע לעניין.

22. בנוסף לאי סתירת חזקת המצאת הדוח , גם לעניין סיכויי הזיכוי , ככל שתבוטל ההרשעה , המבקש אף לא טען שלא עשה שימוש ברכב של המשכירה , אלא טען שגם אחרים עשו בו שימוש.

23. כמו כן , לא שלל לחלוטין האפשרות שביצע העבירה ולא שלל האפשרות שהיה בכתובת ביצוע העבירה במועד ביצועה.

24. אשר על כן , אני דוחה הבקשה ומבטל עיכוב הביצוע.

25. לכאורה , היה עלי להשית על המבקש הוצאות הבקשה , ובמיוחד לנוכח התוספות השונות שעלו מעת לעת בגרסתו , אולם דעתי אינה נוחה מהשיהוי בגביה ע"י המשיבה שלא קיבלתי לגביו הסבר ולכן לא אשית הוצאות.

ניתנה היום, י"ג טבת תשע"ד, 16 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים.