החלטה

1. המבקש עותר לביטול פסקי דין לגבי שני דוחות חניה שניתנו לו בשנת 2010 וכן מבקש לקבוע כי העבירות המיוחסות לו בענין התיישנו.

2. לטענת המבקש, לא קיבל את הודעות הקנס. המבקש אינו חולק על כך שהכתובת הנקובה בהודעות הינה כתובת מגוריו, אך טוען כי לא קיבל ההודעות מעולם, וכי נודע לו עליהן לראשונה "לפני מספר ימים" (סעיף 4 לתצהיר).

3. המשיבה בתגובתה טוענת כי טענת המבקש לפיה נודע לו על הדוחות לפני ימים ספורים אינה אמת, שכן עוד ביום 23.12.10 פנה אליה בכתב בענין (נספח א' לתגובה).

בהנחה שמדובר במסמך של המבקש, הרי שרק מטעם זה יש לדחות הבקשה מניה וביה בשל חוסר תום לב, ולא ארחיב.

4. מעבר לכך, גם ללא המסמך האמור, דין הבקשה דחיה. המשיבה צירפה לתגובתה אישור מדואר ישראל אודות משלוח ההודעות בדואר רשום לכתובת המבקש, שכאמור אינה במחלוקת.

נוכח החזקה הקבועה בתקנה 44א לתקנות סדר הדין הפלילי, די בעצם משלוח ההודעות בדואר רשום, להבדיל מקבלתן, לכתובת הנכונה, כדי שתקום חזקת המסירה (ע"פ 70720/02 קריב נ' מ"י). חזקה זו לא נסתרה ע"י המבקש באופן כלשהו, והוא הסתפק בספקולציות בדבר רשלנות מצד הדוור המקומי.

5. למעלה מהדרוש אציין, כי המבקש לא הזכיר במילה מהן טענות ההגנה שלו לגוף דוחות החניה, וממילא אין ביכולת בית המשפט ללמוד על עיוות הדין שנגרם, אם נגרם, למבקש, כתוצאה מפסק הדין.