בהתאם לסעיף 229 (א) (1) לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב, התשמ"ב- 1982), (להלן: "החסד"פ"), על בקשה לביטול הודעת תשלום קנס להיות מוגשת בתוך 30 ימים מיום שהומצאה הודעת הקנס.

כפי שעולה מתגובת המשיבה, הבקשה לביטול הדוח הוגשה באיחור של כארבעה חודשים, ועל כך ניתנה למבקש הודעה.

סעיף 229 לחסד"פ קובע כי בקשה להישפט יש להגיש בתוך 90 יום ממועד המצאת הודעת הקנס, או בחלוף 30 יום ממועד המצאת החלטת התובע בבקשה לביטול הודעה הקנס.

סעיף 230, לחסד"פ מעניק לבית המשפט סמכות לדון בבקשה להישפט שלא הוגשה במועד: "בשל סיבות שלא היו תלויות במבקש ושמנעו ממנו להגישה במועד והוגשה מיד לאחר שהוסרה המניעה או בשל נימוקים אחרים שיפורשו בהחלטה".

הדרישה לנימוקים מיוחדים מצמצמת את שיקול דעת בית המשפט וזאת על מנת שלא לפגוע בתכליות העומדות בבסיס קיומם של סדרי הדין המיוחדים, בעבירות מסוג "ברירת משפט". זכותו של אדם ליומו בבית המשפט אינה מוחלטת ומולה עומדים זכויות ואינטרסים נוגדים. כבר נפסק כי "מתן אפשרות במקרים מסוימים להרשיע אדם בהיעדרו או למנוע ממנו להישפט, משקפת את האיזון אותו קבע המחוקק בין זכותו של הנאשם לנכוח במשפטו, לבין הצורך בניהול יעיל של ההליך המשפטי". (ראה למשל: המ"ש ירושלים 46055-11-22 עדינה שמר נגד מדינת ישראל פורסם בנבו ביום 22.12.2022 והאסמכתאות המובאות שם בפסקה 9).

כאמור לעיל, מצאתי לדחות את הבקשה להארכת מועד להישפט. הבקשה לביטול הדוח ו/או להישפט, הוגשה לתובע העירוני באיחור ניכר ומבלי שפורטה הסיבה לאיחור בניגוד להוראות הדין. מדובר כאמור בהודעת תשלום קנס שניתנה עוד ביום 30.12.2021.

כיום למעלה משנה ממועד מתן הודעת הקנס, עותר המבקש להארכת מועד להישפט וזאת מבלי שהוא מפרט הסיבות שמנעו ממנו מלהגיש את הבקשה במועד. זאת ועוד, לא מצאתי כי מתקיימים במקרה דנן נימוקים מיוחדים המצדיקים מתן רשות להישפט באיחור. כפי טענת המשיבה, רכבו של המבקש חנה באופן שהפריע לתנועה וכן חסם את המעבר במדרכה כאשר המסמכים שהוצגו לא מעלים צורך רפואי דחוף המצדיק העמדת הרכב באופן האמור.

בנסיבות אלו, יש להורות על דחיית הבקשה.

ניתנה היום, כ"ב אדר תשפ"ג, 15 מרץ 2023, בהעדר הצדדים.