פסק-דין

לפני בקשת המבקש להאריך לו את המועד להגשת בקשה להשפט ביחס לדו"חות שונים שנרשמו לחובתו, לביטול העיקולים אשר הוטלו בעטיים ולעיכוב בהול של ההליכים.

הבקשה אינה נתמכת בתצהיר.

על פי הוראת סעיף 229(ח2) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 -

"לא שילם אדם את הקנס, חלפו המועדים להגשת בקשה לביטול הודעת תשלום קנס או להודעה על בקשה להישפט לפי סעיף קטן (א), ולא הוגשו בקשות ... יראו אותו, בתום המועדים הקבועים בסעיף קטן (א) להגשת בקשות אלה, כאילו הורשע בבית המשפט ונגזר עליו הקנס הנקוב בהודעת תשלום הקנס ..."

נמצא כי בענייננו דינו של המבקש כדין מי שהורשע בדין הדו"חות נושא הבקשה ולמעשה מטרת הבקשה היא ביטול פסקי הדין האמורים.

ברע"פ 9142/01 סוראיה איטליא נ' מדינת ישראל (פ"ד נז(6) 793, 803 (2.10.2003)‏ פסקה 7) נקבעה הלכה בזו הלשון -

‏"לסיכום, הכלל הוא שעל המבקש להעלות בכתב, במסגרת בקשתו לביטול פסק-דין, את מכלול טענותיו, כולל אסמכתאות להן ותצהיר מטעמו התומך בבקשתו ככל שהדבר נדרש."

על הלכה זו חזר בית המשפט העליון גם ברע"פ 2474/18 יואל גולדברג, עו"ד נ' מדינת ישראל (26.7.2018).

לעניין ייחוסה של הלכה זו באופן ספציפי לבקשות להארכת מועד להגשת בקשה להשפט על דו"חות נקבע בעפ"ת (מחוזי חיפה) 32572-02-19ליאור עבודי נ' מדינת ישראל (1.3.2019) כך (ההדגשה שלי ואינה במקור) -

9. המסגרת המשפטית בענייננו, קבועה בסעיפים 229 ו-230 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח חדש), התשמ"ע-1982 (להלן: "החוק"). סעיף 230 לחוק, קובע ש"בית משפט רשאי לקיים גם אם אותו אדם ביקש להישפט באיחור ...