בהחלטה זו נקבע כי צו ההריסה המנהלי הוצא כדין ולא נפלו בו פגמים המביאים לבטלותו או מצדיקים עיכוב ביצועו. צוין בהחלטה כי עיכוב ביצוע צו הריסה יינתן רק במקרים חריגים ויוצאי דופן כאשר היתר הבניה נמצא בהישג יד, והובהר כי ההיתר אינו בהישג ידו של המבקש, ההליכים לקבלתו נמצאים בראשיתם, כך שאין המדובר במקרה מיוחד, חריג או יוצא דופן בו ראוי לעכב ביצוע הצו.

הבקשה נדחתה מסיבה נוספת הנוגעת להעדר ניקיון כפיים מצד המבקש, שכן עיכוב ביצוע זמני שניתן למבקש, נוצל על ידו להשלמת הבניה ולשימוש במקרקעין לשם עריכת אירועים, בניגוד לצווים השיפוטיים שפורטו לעיל. ובניגוד לחוק.

5. בתאריך 29.9.15 הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע צו ההריסה המנהלי, בה טען כי ביום 1.9.15 השלים את התנאים שנקבעו בהחלטת הועדה המקומית ובהחלטת הועדה המחוזית, ודיון בתכנית טרם הפקדתה נקבע בוועדה המחוזית ליום 14.10.15, דבר המשקף התקדמות בהליך התכנוני וסיכוי לאישור היתר בניה.

בפועל, הטעה המבקש את בית המשפט שכן מפרוטוקול הועדה המחוזית מיום 14.10.15 ומפרוטוקול הועדה המקומית מיום 7.12.15 עולה כי תנאי הסף שנקבעו ע"י הועדה המקומית לא מולאו כלל ועיקר.

6. בדיון מיום 11.10.15, בהסכמת הצדדים שניתנה עקב המצב הביטחוני, עוכב ביצוע הצו עד ליום 18.10.15.

7. בתאריך 16.12.15 הגיש המבקש בקשה נוספת לעיכוב ביצוע צו ההריסה המנהלי, בה טען כי ביום 24.11.15 הוגשה תכנית מפורטת חדשה שעונה לכל התנאים שנקבעו ע"י הוועדה המקומית והוועדה המחוזית, כך שקיים אופק תכנוני וסיכוי לאישור היתר בניה. נרשם כי "תוך פרק זמן של חודש ימים לאחר הפקדת התוכנית בפועל יהיה ניתן להגיש בקשה להיתר בניה...היתר הבניה יינתן כששה חודשים מיום אישור ההפקדה".

בפועל, מעיון בהודעת מהנדס הוועדה המקומית, שצורפה לבקשה, עולה כי טרם מולאו התנאים לשם הגשת התכנית לוועדה המחוזית.

בהמשך הוצגה החלטת הוועדה המחוזית מיום 19.1.16 לפיה התכנית החדשה אינה עונה על תנאי הסף ולכן לא הובאה כלל לדיון בהפקדה בפני הוועדה המחוזית.

משמע, המצב נותר זהה לזה שהיה בעת מתן ההחלטה מיום 20.9.15 ביחס לתכנית קודמת.

8. בדיון בבקשה, שהתקיים בתאריך 14.1.16, ניתן תוקף של החלטה להסכמת הצדדים, לפיה המבנים נשוא צו ההריסה וכל בניה נוספת ללא היתר שהתווספה מאז הצו יסולקו, יפורקו או יהרסו, ע"י המבקש, עד ליום 8.2.16, למעט הבניה המפורטת בסעיפים א, ב, ד, ה, ח בצו, שביחס אליה יעוכב הצו עד ליום 14.4.16. נקבע כי ככל שהמבקש יפר הסכמתו תהא המשיבה זכאית לבצע את הצו ביחס לכלל המבנים נשוא הצו החל מיום 9.2.16 עד ליום 9.4.16. עוד נקבע כי ככל שיקיים התחייבותו ויהרוס או יסלק ויפרק את המבנים ג, ו, ז, יהא זכאי להגיש בקשה להארכת מועד ביחס למבנים א, ב, ד, ה, ח לצו, והבקשה תוגש עד ליום 7.4.16. הוסכם כי לא תוגש כל בקשה לעיכוב או להארכה של הצו ביחס למבנים ג, ו, ז לצו או ביחס לבניה שהתווספה לאחר הצו.

המבקש לא מילא אחר ההחלטה מיום 14.1.16.

9. בתאריך 28.1.16 הגיש המבקש בקשה לחזרה מהסדר טיעון ובקשה לקיום דיון בבקשה לביטול ולעיכוב צו ההריסה.

בהחלטה מיום 22.5.16 נדחו הן הבקשה לביטול או לעיכוב צו ההריסה המנהלי והן הבקשה לביטול ההסדר.

בהחלטה הובהר כי הוועדה המקומית דחתה ביום 31.8.15 את הבקשה לשימוש חורג שהגיש המבקש. עוד הובהר כי במסגרת הבקשה לשינוי יעוד הקרקע, הוגשו שתי תוכניות, ושתיהן נדחו ע"י הוועדה המחוזית בשל אי עמידה בתנאי סף.

באותה החלטה מיום 22.5.16 הובאה החלטת הוועדה המחוזית מיום 19.1.16 הקובעת כי התכנית לא עומדת בתנאי הסף ונדרשו השלמות טרם הפקדה בוועדה. עוד הובאה החלטת הוועדה המחוזית מיום 14.10.15 שכבר אז שקלה את האופק התכנוני, והצביעה על מצב נתון שלא השתנה מאז 12.5.15.

10. בתאריך 15.6.16 הגיש המבקש ערעור על ההחלטה מיום 22.5.16. בע"פ (נצ') 31583-06-16, החלטה מיום 6.10.17, נדחה ערעור המבקש ע"י כבוד השופטת תמר נסים שי.

11. בתאריך 23.10.17 הגיש המבקש "בקשה להצהיר על פקיעת צו ההריסה המנהלי ובקשה לעיכוב ביצוע צו ההריסה עד ההכרעה בבקשה זו". הבקשה נדחתה במסגרת החלטה מיום 6.11.17.

12. במסגרת רע"פ 8726/17, דן בית המשפט העליון בבקשה לרשות ערעור שהגיש המבקש על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת. בהחלטה מתאריך 21.12.17, בית המשפט העליון, כבוד השופט א' שהם, דחה את הבקשה והבהיר כי ניתן לבצע את צו ההריסה המנהלי לאלתר.

ביחס לאופן הפעלת סמכות בית המשפט לעכב את ביצוע הצו, קבע בית המשפט העליון: "הלכה היא כי הדבר ייעשה רק כאשר קיימת היתכנות תכנונית להכשרת המבנה הבלתי חוקי, שעה שהיתר הבניה הוא 'בהישג יד'...בענייננו, לא מצאו הערכאות הקודמות כי חלה התקדמות של ממש בהיבט התכנוני ומכל מקום אין לומר כי היתר הבניה הוא 'בהישג יד'".

הבקשה הנוכחית:

13. בתאריך 28.12.17, כשבוע לאחר החלטת כבוד השופט א' שהם, בבית המשפט העליון, הוגשה בקשה נוספת לעיכוב ביצוע צו ההריסה המנהלי עד לקיום דיון במעמד הצדדים.

14. בבקשתו הפנה המבקש להחלטת בית המשפט העליון, שלטענתו קובעת, וכך הוא מצטט: "הסמכות להורות על עיכוב ביצוע...בידו של בית המשפט הנכבד, שיעשה כן רק במידה וימצא כי קיימת היתכנות תכנונית להכשרת המבנה הבלתי חוקי".

15. מצער שהמבקש בחר שלא לצטט את המשך קביעת בית המשפט העליון, לפיה על ההיתר להיות "בהישג יד" ובפועל אינו "בהישג יד": "הלכה היא כי הדבר ייעשה רק כאשר קיימת היתכנות תכנונית להכשרת המבנה הבלתי חוקי, שעה שהיתר הבניה הוא 'בהישג יד'...בענייננו, לא מצאו הערכאות הקודמות כי חלה התקדמות של ממש בהיבט התכנוני ומכל מקום אין לומר כי היתר הבניה הוא 'בהישג יד'".

16. המבקש הוסיף וטען בבקשתו כי הגיש את בקשתו זו "נוכח התקדמות תכנונית משמעותית שחלה בחודש האחרון".

17. בפועל, בניגוד לנטען, לא אירעה "התקדמות תכנונית משמעותית" כלשהי:

א. נטעןבבקשהכיהוגשהע"יהמועצההמקומיתכפרכנאלוועדההמחוזיתתכניתמפורטתחדשהמס'257-0598631,לצורךדיוןבהפקדתה.

בהמשך הגיש המבקש הודעה לפיה "הוועדה המקומית החליטה להמליץ להפקיד את התכנית בפני הוועדה המחוזית".

ב. מעיוןבהחלטתמליאתהוועדההמקומיתמיום24.1.18עולהכיהמבקשלאדייק,ובפועלהחליטההוועדההמקומית"להמליץבפניהוועדההמחוזיתלהפקידאתהתכניתבתנאים".

בהמשך החלטת מליאת הוועדה המקומית פורטו תנאים רבים ומהותיים שלא קוימו וזמן רב יידרש לשם מילוי תנאים אלו. התנאים האמורים מצביעים על כך שהתכנית הנוכחית בחלקה אינה תואמת את תכנית המתאר הכוללנית אותה מנסות רשויות התכנון לגבש מזה שנים.

ג. מעברלכך,הוועדההמקומיתהנהגורםממליץבלבד,בעודהגורםהמוסמךלאשרתכניתמעיןזוהנההוועדההמחוזית.בהתאםלתגובתב"כהמשיבהמיום28.1.18,הוועדההמחוזיתטרםהחלהטיפולבתוכניתואףלאבדקהאםהתכניתעומדתבתנאיסף.הדברלאנסתרע"יב"כהמבקש.

ד. כעולהמניסיוןהעברבפרשהזוכמוגםמסעיף5לתגובה,לאחרבדיקתתנאיהסף,עשויההתכניתלהימחקאושעורכיהידרשולתיקונים,בהמשךידרשוחוותדעתמתכנןהמחוזוגורמיםמקצועייםנוספים,במסגרתןיומלץעלתיקוניםושינוייםנוספיםבתכנית,אח"כיתקייםדיוןבשאלתההפקדה,יתבצעפרסוםלהתנגדויות,אשרככלשיעלויהיהצורךבבירורן.גםאםתאושרהתכניתלאחרפרקזמןממושך,ככלהנראהנדרשותהתאמותנוספותאשראורכותתקופהממושכת,כפישפורטבסעיף6לתגובתב"כהמשיבהמיום21.1.18שלאנסתרה.רקבסיוםתהליךזה,שעשוילהמשךשניםוהצלחתומוטלתבספק,ניתןיהיהלהתחיללדוןבבקשהלהיתרבניהמטעםהמבקש.

בע"פ (י-ם) 2689/08 שלאלדה נ' יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים, נקבע בעניין דומה: "אף אם מכינים כיום התושבים תכנית חדשה לאזור, שיש בה, על פי טענת המערער כדי להכשיר את הבנייה, הרי שאין לפנינו נסיבות חריגות שבהן היתר הבניה הנו בהישג יד, שכן התכנית נמצאת בשלבי הכנה וטרם הופקדה. הליכי ההפקדה, שמיעת התנגדויות, אם תהיינה, אישור התכנית והנפקת היתר הבניה, הנם מורכבים ועשויים להמשך תקופה ארוכה. על כן, אין לפנינו מקרה חריג ויוצא דופן שבו ראוי לעכב ביצועו של צו הריסה מנהלי לצורך קידום הליכי תכנון".

ה. המצבהתכנוניכיוםאינושונהמזהשהוצגבפניביתהמשפטבעתהגשתבקשותקודמות:

כבר במכתב מיום 17.5.15 המליצה הוועדה המקומית בפני הוועדה המחוזית על הפקדת התוכנית הראשונה, בתנאים. תנאי סף אלו לא בוצעו. ביום 14.10.15 הוועדה המחוזית דחתה את התכנית, בשל אי עמידה בתנאי הסף שהציבה הוועדה המקומית והתכנית לא הופקדה.

התהליך התחדש ביום 14.12.15, עת המליצה הוועדה המקומית, בשנית, בפני הוועדה המחוזית, על הפקדתה בתנאים של תכנית חדשה. ביום 19.1.16 הודיעה הוועדה המחוזית כי גם תכנית זו אינה עומדת בתנאי הסף, והוצגו השלמות שיש לבצען טרם הפקדה בוועדה.

בעת הדיון בפני בית המשפט המחוזי בע"פ 31583-06-16, הוצגה החלטת הוועדה המחוזית מיום 6.3.17 המורה על סגירת התוכנית לשינוי יעוד, בשל אי התאמתה לתוכנית הכוללנית הנוגעת לכפר כנא.

ביחס לתכנית הנוכחית, טרם הגענו לשלב התכנוני אליו הגיעו התכניות הקודמות. הוועדה המחוזית, שהנה הגוף המוסמך לאשר את תכנית שינוי יעוד הקרקע או לדחותה, טרם בחנה אם התכנית הנוכחית עומדת בתנאי הסף ומהם התנאים בהם עליה לעמוד לשם קיום דיון בהפקדה.

הנה כי כן, אין התקדמות או שינוי מהותי לעניין הבקשה לשינוי יעוד הקרקע, וכפועל יוצא ההיתר אינו בהישג יד. התכנית הנוכחית אינה הראשונה אלא לפחות השלישית המוצגת בפני הוועדה המחוזית, כשכל קודמותיה לא הופקדו בשל אי קיום תנאי סף.

המצב כיום חזר לשלב הבסיסי, התהליך בראשיתו, אין אופק תכנוני ברור שסיומו נראה לעין והתכנית החדשה המוצעת הומלצה במליאת הוועדה המקומית אך טרם אושרה להפקדה בוועדה המחוזית שהנה הגוף המוסמך.

18. בהחלטות קודמות ניתנה התייחסות מקיפה, עובדתית ומשפטית, לטענות המבקש כי קיים סיכוי לאישור התכנית (כך נטען ביחס לכל תכנית ותכנית שהוגשה בעבר), בשל מיקום השטח ובשל הצורך בגן אירועים בכפר. אינני רואה מקום לחזור על הנאמר.

העמדה לפיה גן אירועים יוכל להשתלב במקום, היה ויתקבל אישור להרחבת אזור התעשייה, אינה משנה מן העובדה שיכולות לחלוף שנים בטרם יתקבל אישור להרחבת אזור התעשייה, אם יתקבל, ולאחר מכן יידרש פרק זמן משמעותי נוסף עד לקבלת היתר בניה לגן האירועים.

משכך, אין ספק כי היתר הבניה אינו "בהישג יד".

19. צו ההריסה המנהלי הוצא ביום 2.4.15, וביצועו מתעכב לאורך שלוש שנים תמימות, מן הסיבות המנויות לעיל.

בחלוף למעלה משלוש שנים ממועד הוצאת צו ההריסה, ניתן לומר כי המצב שהיה קיים בשנת 2015 דומה למצב התכנוני כיום, כך שהתקדמות תכנונית משמעותית לא אירעה והיתר הבניה רחוק מלהמצא ב"הישג יד".

במקביל, המבקש ניצל ומוסיף לנצל את ההליכים המשפטיים לשם סיום הבניה ושימוש במבנה הבלתי חוקי לצבירת ממון כפי שיפורט.

20. המבקש טען לאובדן מפעל חייו, אולם כפי שהובהר בהחלטות קודמות, אין למבקש להלין אלא על עצמו, משום שבחר להקים מבנה שלא לפי היתר ובניגוד לחוק, ואף השלים את הבניה תוך הפרת החוק וצווים שיפוטיים.

21. יודגש כי המבקש אינו פונה לבית המשפט בניקיון כפיים, כיון שהוא מקיים אירועים במקום, בניגוד לחוק וללא היתר, לאורך שנים. כבר מסיבה זו יש לדחות את הבקשה הנוכחית.

הדבר צוין באופן מפורש הן בהחלטות בית משפט זה והן בהחלטת בית המשפט המחוזי, כבוד השופטת ניסים שי. המבקש עצמו הודה בכך בפני בית משפט זה במסגרת ישיבת יום 15.4.15, במסגרת ישיבת יום 4.1.18 ובפני בית המשפט המחוזי במסגרת ישיבת יום 28.11.17.

גם כיום ממשיך המבקש להתנהל בדרך דומה. במסגרת הודעת המשיבה מיום 12.2.18 הובאו לעיוני ראיות לכך שהמבקש ממשיך לפרסם את גן האירועים, פרסום שנועד להמשיך את הפעילות העסקית עם פתיחת עונת האירועים 2018, בניגוד לחוק, בניגוד לצו שיפוטי וללא היתר כדין. המבקש לא טען אחרת.

המבקש אוחז בחבל משני קצותיו, באופן המעלה חשד לחוסר תום לב. מצד אחד מפרסם הוא את המתחם, קובע אירועים ומקיים אותם בניגוד לחוק ולצו שיפוטי האוסר שימוש, ומצד שני עותר לעיכוב צו ההריסה בטענה כי אין לפגוע בהתחייבויותיו ללקוחותיו, התחייבויות אותן נטל מלכתחילה בניגוד לחוק.

המבקש, בבקשותיו החוזרות ונשנות לעיכוב ביצוע הצו, פונה לקבלת סעד מבית המשפט בחסות אותו חוק, אותו הנו מפר פעם אחר פעם לאורך שנים.

22. החלטת כבוד בית המשפט העליון ולפניה החלטת כבוד בית המשפט המחוזי, לא היוו סוף פסוק עבור המבקש, שבחר להגיש בקשתו הנוכחית ללא עיגון בהתקדמות משמעותית בהליך התכנוני המצביע על היתר בהישג יד, וכפי שהובהר קודם לכן - גם בקשה נוכחית זו מלווה, כבעבר, בחוסר ניקיון כפיים.

23. בתגובות המשיבה ובהודעתה צוין כי נערכה לביצוע הצו בסיוע גורמי האכיפה, אך הצו טרם מומש על רקע הגשת הבקשה דנן.

24. במסגרת בקשות קודמות, אשר נדחו, לא הוטלו הוצאות על המבקש, מתוך הכרה בקושי הכלכלי הנלווה למימוש הצו ועל מנת לאפשר למבקש למצות מלוא זכויותיו.

למבקש ניתן יומו בבית המשפט, עניינו נדון והוכרע בשלוש ערכאות, ולאחר ששקלתי טענות הצדדים כמו גם לאור המפורט בהחלטה זו, אינני רואה מקום להימנעות מהטלת הוצאות בגין הבקשה הנוכחית.

בקשה זו הוגשה שבוע לאחר קבלת החלטת בית המשפט העליון בעניינו של המבקש וניתן להגדירה כ"בקשת סרק". הבקשה הוגשה ללא בסיס עובדתי או משפטי ממשי, ותוך ניצול שלילי של ההליכים המשפטיים. מקובלים עלי נימוקי המשיבה, בבקשה להטיל הוצאות על המבקש בגין הבקשה הנוכחית.

25. בנסיבות המתוארות, הנני דוחה את הבקשה.

צו ההריסה המנהלי יבוצע ע"י המבקש בתוך 20 ימים מהיום. ככל שלא יבוצע ע"י המבקש בפרק זמן זה, תוכל המשיבה לבצעו בתוך 90 ימים מהיום.

ככל שלא יבוצע הצו ע"י המבקש בתוך 20 ימים מהיום, אשקול מימוש הערבות הכספית אותה הפקיד המבקש להבטחת קיום הצו.

בהתחשב במפורט, המבקש יישא בהוצאות בסך 5,000 ₪, שישולמו בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

המזכירות תשלח החלטתי לב"כ הצדדים, באמצעות פקסימיליה או דואר פנימי, ותערוך על כך רישום בתיק הממוחשב.

ניתנה היום, א' אייר תשע"ח, 16 אפריל 2018, בהעדר הצדדים.