"בעבירות תעבורה שעליהן חל סעיף 239א לחוק ובעבירות קנס רואים את ההודעה על ביצוע העבירה, ההודעה לתשלום קנס או ההזמנה למשפט לענין עבירת קנס כאילו הומצאה כדין גם בלא חתימה על אישור המסירה, אם חלפו חמישה עשר ימים מיום שנשלחה בדואר רשום, זולת אם הוכיח הנמען שלא קיבל את ההודעה או את ההזמנה מסיבות שאינן תלויות בו ולא עקב הימנעותו מלקבלן." (ההדגשה אינה במקור).

סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי העוסק בבקשה להישפט באיחור קובע כדלקמן:

"הודיע אדם לפי סעיף 229(א) שברצונו להישפט על העבירה, תישלח לו הזמנה למשפט תוך שנה מיום שנתקבלה הודעתו; בית המשפט רשאי, לקיים את המשפט גם אם אותו אדם ביקש להישפט באיחור, ובלבד שהתקיימו התנאים האמורים בסעיף 229(ה), בשינויים המחויבים, או מנימוקים מיוחדים אחרים שיפרט בהחלטתו. הורשע האדם בבית המשפט על העבירה ונגזר דינו לקנס, לא יפחת הקנס מהסכום הנקוב בהודעת תשלום הקנס, אלא אם כן ראה בית המשפט נסיבות מיוחדות המצדיקות הפחתתו."

באופן משלים לכך, קובע סעיף 229(ה) לחוק סדר הדין הפלילי כדלקמן:

"תובע רשאי לדון בבקשה שהוגשה לאחר המועדים האמורים בסעיף קטן (א), אם שוכנע שהבקשה לא הוגשה במועד בשל סיבות שלא היו תלויות במבקש ושמנעו ממנו להגישה במועד והיא הוגשה מיד לאחר שהוסרה המניעה." (ההדגשה אינה במקור).

לאור האמור בסעיפים הנ"ל, יש לבחון האם אי קבלת הדו"חות על ידי המבקשים הינו בשל סיבות שאינן תלויות בהם.

המשיבה הוכיחה כי שלחה את הדו"חות אל כתובתו הידועה של העסק בדואר רשום. כל הדו"חות הוחזרו אל השולח בהנמקה לפיה "הנמען אינו ידוע במען". ודוק, "אינו ידוע", להבדיל מ"אינו נמצא". הנמקה שכזו כוללת בחובה מספר מצבים אפשריים. חלקם נעוצים בהתנהלות הנמען, למשל שעזב את המען ללא עדכון מען חדש. חלקם האחר נעוצים בהתנהלות הדוור, למשל שלא פעל בשקידה סבירה לקשר בין הנמען הרשום בדבר הדואר לבין מי מהנמצאים במקום.

בענייננו מדובר בעסק מסוג מסעדה, וככזה ניתן בסבירות גבוהה להניח כי שמו מופיע על גבי שילוט המצוי במקום, אשר אינו נסתר מן העין לכל עובר ושב. כמו כן, מהבקשה עולה כי מדובר בעסק הפתוח בין 19 ל-20 שעות ביממה, עובדה שאינה משוללת המציאות לאור טיבו של העסק; על כן סביר להניח כי הדוור הגיע למקום בשעות בהן נמצאים עובדים בעסק. בנסיבות אלה, סבירה יותר המסקנה כי ההנמקה "הנמען אינו ידוע במען" אינה נעוצה בהתנהלות מי מטעמו של העסק.

יתר על כן. עסקינן בעסק אשר האנשים העומדים מאחוריו, הלא הם המבקשים בבקשה זו, ידועים למשיבה, וכך גם כתובותיהם, וזאת כעולה מרישיון העסק שצירפה המשיבה לתגובתה. משכך, וכאשר לא מדובר בעסק המהווה אישיות משפטית נפרדת כשירה לזכויות וחובות, ראוי היה כי לאחר חזרת הדואר בהנמקה לעיל בכל אחד מהמקרים, תבוצע המצאה למי מהמבקשים עצמם. כאשר המשיבה לא נהגה כך, אין מקום שתסתתר מאחורי האצטלה של אותה הנמקה עמומה לאי מסירת הדו"חות, באופן המהווה לטעמה מימוש חזקת המסירה בתקנה 44 א לעיל.

נוכח המפורט לעיל הריני קובע כי המבקשים עמדו בנטל ההוכחה לכך שהם לא קיבלו את הדו"חות מסיבות אשר אינן תלויות בהם.

לאחר שהמבקשים קיבלו את ההתראה לפני עיקול, הם פנו לעו"ד, אשר פעל מול הגורמים הרלוונטיים בניסיון ראוי לייתר את הפניה לבית המשפט. תשובתה הסופית של המשיבה בעניין התקבלה ביום 11/7/21, ואילו המבקשים פנו לבית המשפט כשבועיים וחצי לאחר קבלת התשובה. מכאן ניתן להתרשם כי המבקשים לא השתהו בהגשת הבקשה לבית המשפט.

נוכח המפורט לעיל, הבקשה מתקבלת, ביחס לכל אחד מהדו"חות, וכל הליכי הגביה בעניינם מבוטלים. למען הסדר הטוב, עד ליום 28/12/21 המשיבה תודיע האם בכוונתה להגיש כתב אישום בגין דו"ח כזה או אחר.

בנסיבות העניין, אני מחייב את המשיבה בהוצאות המבקשים בסך כולל של 1000 ₪, אשר ישולמו על ידה דרך עורך דינם עד ליום 28/12/21.

המזכירות תעביר עותק מההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, כ"ב חשוון תשפ"ב, 28 אוקטובר 2021, בהעדר הצדדים.