מתגובת המשיבה עולה כי לגבי דו"ח 4100616 הוגש כתב אישום וניתן פסק דין חלוט. על המבקשת היה לציין במסגרת הבקשה עובדה זו, שכן מדובר בפרט מהותי מאד לברור הבקשה. מכל מקום, לא ניתן להגיש בקשה להישפט באיחור לגבי דו"ח שלגביו כבר ניתן פסק דין חלוט, ולפיכך לעניין זה הבקשה נדחית על הסף.

לעומת זאת, המבקשת לא נשפטה בגין הדו"ח השני שמספרו 18535815, ועל כן יש לבחון האם יש להתיר למבקשת להישפט באיחור לעניין זה.

מתברר כי המבקשת לא מעלה בבקשה כל נימוק לפיו נמנע ממנה להגיש בקשה להישפט במועד הקבוע בחוק, והיא גם אינה טוענת כי לא קיבלה את הדו"ח. לא זו אף זו, מהנספחים שצירפה לבקשתה עולה כי לכל המאוחר בשנת 2020, משמע כשלוש שנים טרם פנייתה הנוכחית לבית המשפט, כבר היתה מודעת לקיומו של הדו"ח, כאשר אין כל הסבר לשיהוי כה גדול, על רקע הקביעה בסיפת סעיף 229(ה) לעיל כי בקשה להישפט באיחור יש להגיש מיד עם הסרת מניעה לעשות כן קודם.

גם אם למבקשת נסיבות אישיות לא פשוטות, לא התרשמתי כי קיימים נימוקים מיוחדים לעניין סעיף 230 לעיל, שבגינם יש לקבל את הבקשה להישפט באיחור. זאת בפרט נוכח האמור בתגובת המשיבה בדבר מועד הוצאת תו הנכה לרכב, ונוכח התנהלותה הלא ראויה של המבקשת בהקשר לדו"ח 4100616.

על כן, המבקשת לא עמדה בדרישות סעיפים 229(ה), 230 לעיל בכדי שיותר לה להישפט באיחור. משכך, הבקשה נדחית.

נוכח נסיבותיה האישיות של המבקשת, לפנים משורת הדין ובאופן חריג למקובל, אמנע מלחייב את המבקשת בהוצאות משפט, הגם שהטריחה את בית המשפט להקדיש זמן ציבורי יקר לבירור עבירות פעוטות, ללא כל ראשית עילה.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בלוד.

המזכירות תעביר עותק מההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, ו' ניסן תשפ"ג, 28 מרץ 2023, בהעדר הצדדים.