"הודיע אדם לפי סעיף 229(א) שברצונו להישפט על העבירה, תישלח לו הזמנה למשפט תוך שנה מיום שנתקבלה הודעתו; בית המשפט רשאי, לקיים את המשפט גם אם אותו אדם ביקש להישפט באיחור, ובלבד שהתקיימו התנאים האמורים בסעיף 229(ה), בשינויים המחויבים, או מנימוקים מיוחדים אחרים שיפרט בהחלטתו. הורשע האדם בבית המשפט על העבירה ונגזר דינו לקנס, לא יפחת הקנס מהסכום הנקוב בהודעת תשלום הקנס, אלא אם כן ראה בית המשפט נסיבות מיוחדות המצדיקות הפחתתו."

בהמשך לכך, קובע סעיף 229(ה) לחוק סדר הדין הפלילי כדלקמן:

"תובע רשאי לדון בבקשה שהוגשה לאחר המועדים האמורים בסעיף קטן (א), אם שוכנע שהבקשה לא הוגשה במועד בשל סיבות שלא היו תלויות במבקש ושמנעו ממנו להגישה במועד והיא הוגשה מיד לאחר שהוסרה המניעה." (ההדגשה אינה במקור).

המשיבה צרפה לתגובתה מסמכים לתמיכה בטענותיה. מעיון בטבלה אשר צורפה לתגובה, לא ניתן ללמוד בוודאות שהדו"ח נשלח למבקש וחזר כ"לא נדרש", מפני שלא מדובר באישור על משלוח דברי דואר מטעם רשות הדואר, אלא מדובר במסמך פנימי שנערך על ידי המשיבה, ואף בו אין כל תיעוד לקורותיו של דבר הדואר מהמועד שעל פי הרשום נשלח. מטעמים דומים, גם הטבלה, בה מפורטים מכתבי ההתראה, שצורפה לתגובה, אינה מספיקה להוכיח כי מכתבים אלו אכן נשלחו לכתובת המבקש, בוודאי שלא את קורותיהם לאחר שליחתם.

בנסיבות אלה, אין ראיה מספיקה לסתור את גרסת המבקש, שאף מגובה בתצהיר, כי נודע לו לראשונה על הדו"ח לאחר קבלת כתב ההרשאה לעיקול. לא ברור באיזה יום בדיוק התקבל כתב ההרשאה על העיקול אצל המבקש, אולם מתגובת המשיבה עולה כי ביום 13/12/20 נעשתה פניה מטעם המבקש למוקד משרדי עורכי הדין המטפל בגביה עבור המשיבה, וביום 16/12/20 בוצעה הגביה בעקבות העיקול. מכאן ניתן להסיק כי המבקש הגיש את הבקשה להישפט באיחור בסמוך מאד לאחר שהוסרה המניעה להגשת הבקשה במועד, ולאחר שניסה לברר הנושא עם אותו משרד עורכי דין.

נוכח האמור לעיל, קיימת עילה להתיר למבקש להישפט באיחור, כך שהבקשה בעניין זה מתקבלת.

בנסיבות אלה, הליכי הגבייה מבוטלים, ויש להחזיר למבקש כל סכום שכבר נגבה ממנו במסגרתם.

למען הסדר הטוב, עד ליום 4/3/21 המשיבה תודיע האם בכוונתה להגיש כתב אישום בגין דו"ח זה.

לאור קבלת הבקשה, שקלתי אם יש מקום לחייב המשיבה בהוצאות המבקש, אך בסופו של יום החלטתי לא לעשות כן. המבקש לא עתר לכך, ואף אם היה עותר, לא היה מקום להיעתר לכך, לכל הפחות כל עוד ישנה אפשרות שיוגש כתב אישום כנגדו.

באשר לשאלת חיוב המשיבה בהוצאות לטובת אוצר המדינה. אמנם ניתן היה לחסוך את בירור העניין על ידי בית המשפט, ככל המשיבה היתה מקבלת את הבקשה, לחילופין היתה מגיעה להסדר כזה או אחר עם המבקש. עם זאת, כאשר מדובר בדו"ח אחד, עם היקף טיעון מצומצם יחסית, הרי שבית המשפט לא נאלץ להקדיש זמן רב מידי (ביחס לטיב ההליך) לבירור הנושא. על כן, גם לא מצאתי לנכון לחייב המשיבה בהוצאות כאלה.

המזכירות תעביר את ההחלטה לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, כ"ב שבט תשפ"א, 04 פברואר 2021, בהעדר הצדדים.