עוד טוענת המשיבה כי הודעות תשלום הקנס נשלחו למבקש בדואר רשום במועדים הקצובים בחוק לכתובתו הרשומה במשרד הרישוי ובמשרד הפנים, כי הבקשה הוגשה בשיהוי ניכר ללא כל הסבר לשיהוי, ואינה מפורטת דיה.

לכן מבקשת המשיבה לדחות את הבקשה.

5. לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה סבורה אני כי דין הבקשה להידחות ואנמק.

6. ראשית, באשר לטענות המבקש לפיהן המשיבה לא נקטה הליכים משנת 2006 ועד לשנת 2013, הרי שטענות אלה נוגעות להתיישנות הקנס ומשכך אינן במסגרת סמכותו העניינית של בית משפט זה (ראה לעניין זה ע"פ 3482/99 אריה פסי נ' מדינת ישראל (16.12.99)).

7. שנית, מדובר בבקשה אשר הוגשה בשיהוי ניכר, שכן מטענות המבקש עצמו עולה כי כבר בשנת 2006 פנה למשיבה בבקשה לביטול דו"חות החניה ובקשתו נדחתה.

מנספח ב' לבקשה ניתן ללמוד כי במכתבה מיום 16.9.10, ציינה המשיבה בפני המבקש כי ביום 21.6.07 הומצאה לו דרישת תשלום בטרם נקיטת הליכי גביה ומשזו לא נענתה ננקטו הליכי גביה.

הדו"חות מושא הבקשה ניתנו למבקש בשנת 1999 ו- 2001 והמועד להישפט בגינם חלף זה מכבר.

סעיף 229 (ח2) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב -1982 (להלן: "החסד"פ") קובע כי במידה ולא הוגשה בקשה להישפט במועדים הקצובים בחוק יראו את הנאשם כמי שהורשע בבית המשפט ונגזר עליו הקנס הנקוב בהודעת תשלום הקנס.

שבתי ועיינתי בבקשת המבקש בנסותי למצוא תשובה לשאלה מדוע ישב המבקש בחיבוק ידיים מאז שנת 2006 ועד היום, אולם לא מצאתי כל טעם או הסבר לשאלה האמורה.

יפים לעניין זה דברי כב' הש' ג'ובראן ברע"פ 11165/08 אריה שורשי נ' עיריית תל - אביב - אגף החניה (2.6.09):

"כפי שעמד על כך בית המשפט לעניינים מקומיים, המבקש לא השכיל להגיש את בקשתו להישפט במועדים שנקבעו לכך בחוק, ולא העלה נימוק כלשהו אשר הצדיק חריגה מהכלל ודיון בטענותיו לגופן, לפי סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי. אמנם, המבקש צירף לבקשת רשות הערעור מספר מכתבים המעידים על כך שלא חדל לפנות לעיריית תל-אביב-יפו לביטול הודעת תשלום הקנס, ואכן אחת ההודעות לתשלום אכן בוטלה לבסוף על ידי העירייה. אלא שמשדחתה העירייה את בקשתו לביטול הודעת התשלום נשוא הליך זה, היה עליו לפנות לבית המשפט אם רצונו היה להישפט בגין הודעת תשלום הקנס לשם מימוש זכויותיו. משפנה לבית המשפט כשלוש שנים לאחר פקיעת המועד שנקבע לכך בחוק, ומשהפך פסק דינו לחלוט, לא מצאתי פגם בהחלטת בית המשפט לעניינים מקומיים, אשר אושרה על ידי בית המשפט המחוזי, כי אין מקום לקבל את בקשתו להארכת מועד להגשת בקשה למתן רשות להישפט".

לדידי די בכך כדי לדחות הבקשה.

8. שלישית, גם לגופו של עניין דין הבקשה להידחות.

עבירות חניה כגון אלה מושא הבקשה דנן הן עבירות קנס מסוג ברירת משפט שחלות עליהן הוראות סעיפים 228-230 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב-1982 . הליך של ברירת משפט נפתח בהמצאה כדין של הודעת תשלום קנס המפרטת, בין היתר, את העבירה ואת שיעור הקנס שנקבע לה.

תקנה 41(א) לתקנות סדר הדין הפלילי, התשל"ד - 1974 (להלן: "התקנות") קובעת כי בעבירות קנס של העמדת רכב במקום שהעמדתו אסורה לפי חיקוק, מותר להצמיד לרכב הודעה על מעשה העבירה.

תקנה 41(ב) לתקנות קובעת: "לא שולם הקנס במועד שנקבע בהודעה שהוצמדה לרכב ולא ביקש בעל הרכב להישפט תוך אותו מועד, תומצא לבעל הרכב הרשום ברשות הרישוי הודעת תשלום קנס חדשה".

תקנה 44 א לתקנות קובעת חזקת מסירה וזו לשונה:

"44א. בעבירות תעבורה שעליהן חל סעיף 239א לחוק ובעבירות קנס רואים את ההודעה על ביצוע העבירה, ההודעה לתשלום קנס או ההזמנה למשפט, לענין עבירת קנס כאילו הומצאה כדין גם בלא חתימה על אישור המסירה, אם חלפו חמישה עשר ימים מיום שנשלחה בדואר רשום, זולת אם הוכיח הנמען שלא קיבל את ההודעה או את ההזמנה מסיבות שאינן תלויות בו ולא עקב הימנעותו מלקבלן".

במסגרת רע"א 5255/11 עיריית הרצליה נ' אברהם חנוך כרם (11.6.13) עמד בית המשפט העליון על הטעם העומד בבסיס חזקת המסירה בדואר בקבעו:

"בבסיס חזקת המסירה בדואר עומד טעם כפול: האחד עניינו בחובה החוקית של כל תושב לעדכן את מרשם האוכלוסין על כל שינוי במענו...הטעם השני טמון בניסיון החיים והשכל הישר המלמדים כי מסמך שנשלח בדואר מגיע ליעדו ברוב המכריע של המקרים...עוד מלמד הניסיון כי מקום שההודעה לא נדרשה במען שאליו נשלחה, ברגיל נעוץ הטעם לכך בנמען...זוהי קביעה נורמטיבית הזוקפת לחובת הנמען אי-קיום חובות המוטלות עליו מכוח הדין לעדכן כתובת ולדרוש דואר רשום ששלחה אליו רשות מוסמכת. אפשרות נוספת היא שאירעה תקלה כלשהי שגרמה לכך שהנמען לא קיבל את ההודעה מטעמים שאינם קשורים בו. במצבים כאלה - שהם בגדר החריג ויוצא הדופן - תקנה 44א לתקנות סדר הדין הפלילי מאפשרת לנמען לנסות לסתור החזקה...".

9. בענייננו טוען המבקש כי "עד שנת 2006 (יום ההתכתבות) לא נתקבלה כל דרישה תשלום הקנס", מבלי להסביר מתי וכיצד קיבל את הדוחות לידיו ומה הוביל אותו לפנות למשיבה בשנת 2006 לביטולם.

מנגד, המציאה המשיבה פלטי מחשב המעידים על שליחת הדוחות בדואר רשום למבקש, תוך שנה מיום רישומם, כנדרש בסעיף 225א לחסד"פ. מעיון בנספח א' לבקשה וכן מנספח א' לתגובה עולים הנתונים כדלקמן:

דו"ח מספר 5989264 מיום 24.4.01 נשלח בדואר רשום ביום 25.9.01

דו"ח מספר 873456 מיום 7.6.01 נשלח בדואר רשום ביום 13.12.01

דו"ח מספר 20065454 מיום 18.3.99 נשלח בדואר רשום ביום 13.1.00.

מהפלטים עולה כי הדו"חות נשלחו למבקש על פי כתובתו, כפי שהיא מופיעה בבקשתו הנוכחית.

על רקע האמור לעיל, סבורה אני כי טענת המבקש לפיה עד שנת 2006 לא נתקבלה כל דרישה תשלום הקנס, אינה יכולה לעמוד, בהיותה סתמית וכללית.

כי כך, ומשהמבקש לא הצליח לסתור החזקה ולא הסביר השיהוי בפנייתו לבית המשפט, אני דוחה הבקשה.

המזכירות תמציא ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, ח' תשרי תשע"ד, 12 ספטמבר 2013, בהעדר הצדדים.