החלטה

מונחת לפני בקשה להישפט באיחור בגין הודעת תשלום קנס, שנרשמה לחובתו של המבקש ביום 22.5.2001 לפני כ 21 שנים וחצי, בגין עבירה על חוק העזר העירוני של עיריית הרצליה בדבר העמדת רכב וחנייתו (להלן - "הודעת התשלום").

לטענתו של המבקש הוא מעולם לא קיבל את הודעת תשלום הקנס, כמו כן הכחיש את קיום העבירה וטען להתיישנותה. לטענתו בתאריך 25.6.2022 הוא קיבל מכתב דרישה לתשלום וכערך בירור בעניין נמסרו לו אסמכתאות אודות משלוח המכתבים וההודעות אשר לשיטתו לוקות בחסר.

לשיטתו של המבקש, משך תקופות ארוכות הוא לא התגורר בביתו אך היה חולף ליד תיבת הדואר ודברי הדואר שהגיעו לביתו הועברו לו על ידי הבעלים החדשים של הבית. לטענתו העבירה התיישנה והוא עותר כי המשיבה תפצה אותו בגין עוגמת הנפש שנגרמה לו בעקבות ניסיון גביית החוב שצבר.

המשיבה בתגובתה ביקשה לדחות את הבקשה על הסף בשל השיהוי הניכר בהגשת הבקשה וכן כי לא הגיש המבקש תצהיר חתום כדין. עוד טענה המשיבה כי המבקש מטעה את בית המשפט שכן באחד המכתבים ששלח אל המשיבה טען כי לא התגורר בארץ משנת 2006 ועד לשנת 2014. המשיבה ציינה כי הציעה למבקש להפחית את סכום החוב ולפרוס אותו לתשלומים והפנתה לכך כי הוא אינו מכחיש את ביצועה.

לגופו של עניין טענה המשיבה כי הודעת תשלום הקנס הוצמדה לרכב ביום 22.5.2001 וכן נשלחה בדואר רשום ביום 24.10.2001 לכתובתו הרשומה של המבקש כפי שעודכנה במשרד הפנים ובמשרד הרישוי, ועל כן לא נסתרה חזקת המסירה. כאסמכתא צירפה תצהיר חתום כדין ואישור על משלוח הודעת התשלום בדואר רשום.

דיון והכרעה