לפני בקשה להארכת מועד להישפט על שתי הודעות קנס שניתנו למבקש. אחת בגין עבירה מיום 09.09.20, שעניינה אי עטית מסכה במרחב הציבורי בניגוד לסעיף 3(ה)(א) לצו בריאות העם (נגיף הקורונה החדש) (בידוד בית והוראות שונות) (הוראת שעה), התש"ף-2020 והשנייה בגין עבירה מיום 20.05.20, שעניינה הצבת ארגזים מחוץ לבית העסק כאשר הם בחריגה מהמתחם המותר, בניגוד לסעיף 124 לחוק העזר לבאר שבע (איכות הסביבה), תשנ"א - 1961.

לטענת המבקש, הוא לא ידע אודות הודעות הקנס, עד שהתקבל עיקול במסגרת הליכי גבייה.

המשיבה התנגדה לבקשה להארכת מועד להישפט.

מתגובת המשיבה עולה כי כל אחת מהודעות הקנס נמסרה לידי המבקש במעמד רישומה.

המבקש פנה ביום 17.06.21 בבקשה לביטול הודעות הקנס וביום 12.07.21 ניתנה החלטת תובע, במסגרתה בוטלה הודעת קנס שלישית וניתנה למבקש הזדמנות לשלם את הודעות הקנס נושא הבקשה בסכומן המקורי בצירוף הוצאות גביה.

ביום 05.12.24 הוגשה תשובת המבקש. ביחס להודעת הקנס שעניינה הצבת ארגזים מחוץ לבית העסק בחריגה מהמתחם המותר, טען המבקש כי מדובר בסוף יום וזה לא הפריע לאף אחד. ביחס להודעת הקנס שעניינה אי עטית מסכה, טען המבקש כי הוא היה לפני תפילה והיה חייב לשטוף פנים. המבקש לא הכחיש קבלת הודעות הקנס עם רישומן ולא הכחיש פנייה בבקשה לביטול הודעות הקנס ביום 12.07.21.

התשתית הנורמטיבית

סעיפים 8 - 8א לחוק העבירות המנהליות התשמ"ו-1986 (להלן: החוק) ביחס לקנסות מנהליים וסעיף 229(א) לחוק סדר הדין הפלילי התשמ"ב - 1982 (להלן: החסד"פ) ביחס לעבירות ברירת קנס מסדירים את האפשרות העומדת לנקנס להביא לביטולו של הקנס.

בהתאם להוראת סעיף 8 לחוק, בתוך 30 ימים מהמועד שהומצאה לו ההודעה על הטלת הקנס הנקנס רשאי להודיע בכתב למי שהטיל את הקנס כי ברצונו להישפט על הקנס או להגיש בקשה לביטול הודעת הקנס.

בהתאם לסעיף 229(א)(2) לחוק, נקנס רשאי להודיע בכתב בתוך 90 ימים מהמועד שהומצאה לו ההודעה על הטלת הקנס, כי ברצונו להישפט על הקנס. על פי הוראת סעיף 230 לחוק - "בית המשפט רשאי לקיים את המשפט גם אם אותו אדם ביקש להישפט באיחור, ובלבד שהתקיימו התנאים האמורים בסעיף 229(ה) בשינויים המחויבים או מנימוקים מיוחדים אחרים שיפרט בהחלטתו", דהיינו - "אם שוכנע שהבקשה לא הוגשה במועד בשל סיבות שלא היו תלויות במבקש ושמנעו ממנו להגישה במועד והיא הוגשה מיד לאחר שהוסרה המניעה" (סעיף 229 (ה) לחוק).

כפי שנפסק לא פעם, בית משפט שנדרש לבקשה להישפט על-ידי מי שלא הודיע על רצונו להישפט, או הודיע על רצונו להישפט, אך הודיע על כך לאחר הזמן שנקבע לכך, צריך לשקול שיקולים דומים לאלה שהוא שוקל בבקשה לביטול פסק דין שניתן שלא בנוכחות הנאשם. דהיינו, האם יש סיבה מוצדקת לאי הגשת בקשה להישפט במועד או האם יגרם עיוות דין אם הדיון בבית-המשפט לא יתקיים. (רע"פ 9142/01 איטליא נ' מדינת ישראל פ"ד נז(6) ,793, להלן: עניין איטליא).

דיון והכרעה

לאחר שקראתי את טענות המבקש ואת תגובת המשיבה, הגעתי למסקנה כי דין הבקשות להידחות.

מתגובת המשיבה עולה, כי הודעות הקנס נמסרו למשיב עם רישומן ותגובתו להודעות הקנס נרשמו.

עוד עולה, כי ביום 17.06.21 פנה המבקש למשיבה בבקשה לביטול הודעות הקנס ובהחלטת תובע בוטלה הודעת קנס שלישית שנרשמה למבקש, תוך שניתנה לו האפשרות לשלם את הודעות הקנס נושא בקשה זו בסכומן המקורי בצירוף הוצאות גביה.

המבקש לא הגיש בקשה להישפט בהתאם להוראות החוק ולא נימק בבקשתו את הסיבה לשיהוי הניכר בהגשת הבקשה דנן.

בנסיבות אלה לא ניתן לקבוע כי התקיים התנאי לפיו הבקשה לא הוגשה הבקשה במועד בשל סיבות שלא היו תלויות במבקש ומנעו ממנו להגישה במועד.

כמו כן, לא הוכח שיגרם למבקש עיוות דין אם לא תתקבל הבקשה.

המבקש בתשובתו לא כפר בהצבת הארגזים בחריגה מהמתחם או באי עטיית מסכה. טענות המבקש שלא היה בארגזים כדי להפריע או שהסיר את המסכה כדי לשטוף את פניו, לא עולות בקנה אחד עם דברים שמסר לפקח עם רישום הודעות הקנס.

לא זו אף זו, בקשה להארכת מועד להישפט הינה בקשה לסעד מן היושר, הנתונה לשיקול דעת בית המשפט.

על פי הפסיקה, מי שפונה לבית המשפט בבקשה לסעד מן היושר חייב לבא בידיים נקיות ולגלות לבית המשפט את כל הפרטים הרלבנטיים לבקשתו.

המבקש טען בבקשות שהוא לא קיבל את הודעות הקנס, טענות שלא עולות בקנה אחד עם העובדה שהדוחות נמסרו לידיו וכן עם העובדה שהוא כאמור פנה למשיבה בבקשה לביטול הודעות הקנס ביום 17.6.21. המבקש ביקש להציג מצג לא נכון ובא לבית המשפט בידיים לא נקיות.

בנסיבות אלה, משהמבקש הגיש בקשותיו בידיים לא נקיות, משמדובר באיחור משמעותי לא מוסבר, ומשלא מצאתי כי יגרם למבקש עיוות דין אם תידחה הבקשה, לא מצאתי להיעתר לבקשה להארכת המועד להישפט והבקשה נדחית.

המזכירות תודיע לצדדים.

ניתנה היום, ז' כסלו תשפ"ה, 08 דצמבר 2024, בהעדר הצדדים.