החלטה

לפני בקשה להורות על ביטול הודעות קנס שנמסרו למבקש, למעשה המבקש מבקש להאריך לו את המועד להישפט על הודעות קנס רבות שניתנו לו בגין עבירות חניה שביצע החל משנת 1996 ועד לאחרונה ביום 4.3.24 מהטעם שניתנו לפני 20 שנים ולאור מצבו הרפואי.

בתגובת המשיבה מיום 15.05.24 המשיבה הודיעה שהיא מסכימה לפנים משורת הדין לבטל את הודעות הקנס הישנות, כך שיוותרו על כנן 9 הודעות קנס שניתנו החל מיום 07.03.22 בסכום כולל של 1,940 ₪ (הודעות קנס שמסומנות 1, 3-10 בפירוט .

הודעת הקנס האחרונה ניתנה למבקש ביום 4.3.24. המבקש הגיש בקשה לביטול ביחס לכל הודעות הקנס לרבות הודעת קנס זו ביום 01.04.24 בטרם חלף המועד להגשת בקשה לביטול והגיש לבית המשפט בקשה להישפט ביום 15.05.24.

יש לראות את הבקשה שהוגשה לבית המשפט כבקשה להישפט שהוגשה למשיבה בתוך המועד הקבוע בחוק ולאפשר למבקש להישפט על הודעת קנס זו.

ביחס ל - 8 הודעות הקנס הנוספות - מדובר כאמור בהודעות קנס שניתנו החל מיום 07.03.22. לאור הודעת המאשימה על ביטול הודעות הקנס הישנות, הטענה העיקרית של המבקש אודות התיישנות הקנסות, לא רלבנטית ואין בה כדי להביא לביטול הודעות הקנס שנותרו.

למען הסר ספק יובהר כי לא מתקיימים בענייננו ביחס להודעות קנס אלו התנאים הקבועים בחוק להארכת מועד להישפט.

סעיף 229(א) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב - 1982 (להלן: החוק) מסדיר את האפשרויות העומדות לנקנס להביא לביטולו של הקנס.

בהתאם לסעיף 229(א)(2) לחוק, נקנס רשאי להודיע בכתב בתוך 90 ימים מהמועד שהומצאה לו ההודעה על הטלת הקנס, כי ברצונו להישפט על הקנס. על פי הוראת סעיף 230 לחוק - "בית המשפט רשאי לקיים את המשפט גם אם אותו אדם ביקש להישפט באיחור, ובלבד שהתקיימו התנאים האמורים בסעיף 229(ה) בשינויים המחויבים או מנימוקים מיוחדים אחרים שיפרט בהחלטתו", דהיינו - "אם שוכנע שהבקשה לא הוגשה במועד בשל סיבות שלא היו תלויות במבקש ושמנעו ממנו להגישה במועד והיא הוגשה מיד לאחר שהוסרה המניעה" (סעיף 229 (ה) לחוק).