סעיף 229(א) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב - 1982 (להלן: החוק) מסדיר את האפשרויות העומדות לנקנס להביא לביטולו של הקנס.

בהתאם לסעיף 229(א) לחוק, נקנס רשאי להגיש לתובע בתוך 30 ימים מיום שהומצאה לו ההודעה על הטלת הקנס בקשה לביטולו או להודיע בכתב בתוך 90 ימים כי ברצונו להישפט על הקנס. בהתאם לסעיף 229(א)(2)(2) לחוק, נקנס שהגיש לתובע בקשה לביטולו של הקנס רשאי להודיע בכתב בתוך 30 ימים מהמועד שהומצאה לו החלטת התובע בעניין בקשתו לביטול הודעת הקנס כי ברצונו להישפט על הקנס.

על פי הוראת סעיף 230 לחוק - "בית המשפט רשאי לקיים את המשפט גם אם אותו אדם ביקש להישפט באיחור, ובלבד שהתקיימו התנאים האמורים בסעיף 229(ה) בשינויים המחויבים או מנימוקים מיוחדים אחרים שיפרט בהחלטתו", דהיינו - "אם שוכנע שהבקשה לא הוגשה במועד בשל סיבות שלא היו תלויות במבקש ושמנעו ממנו להגישה במועד והיא הוגשה מיד לאחר שהוסרה המניעה" (סעיף 229 (ה) לחוק).

כפי שנפסק לא פעם, בית משפט שנדרש לבקשה להישפט על-ידי מי שלא הודיע על רצונו להישפט, או הודיע על רצונו להישפט, אך הודיע על כך לאחר הזמן שנקבע לכך, צריך לשקול שיקולים דומים לאלה שהוא שוקל בבקשה לביטול פסק דין שניתן שלא בנוכחות הנאשם. דהיינו, האם יש סיבה מוצדקת לאי הגשת בקשה להישפט במועד וכן האם יגרם עיוות דין אם הדיון בבית-המשפט, לא יתקיים. (רע"פ 9142/01 איטליא נ' מדינת ישראל פ"ד נז(6) ,793).

דיון והכרעה

לאחר שקראתי את בקשת המבקש ואת תגובות המשיבה ועיינתי במסמכים שהוגשו לרבות תמונות המתעדות את העבירה, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.

הודעת הקנס נשלחה למבקש ביום 17.09.24 בדואר רשום, אישור המסירה חזר בציון "לא נדרש".

בהתאם להוראת סעיף 44א לתקנות סדר הדין הפלילי תשל"ד - 1974: " בעבירות תעבורה שעליהן חל סעיף 239א לחוק ובעבירות קנס רואים את ההודעה על ביצוע העבירה, ההודעה לתשלום קנס או ההזמנה למשפט לענין עבירת קנס כאילו הומצאה כדין גם בלא חתימה על אישור המסירה, אם חלפו חמישה עשר ימים מיום שנשלחה בדואר רשום, זולת אם הוכיח הנמען שלא קיבל את ההודעה או את ההזמנה מסיבות שאינן תלויות בו ולא עקב הימנעותו מלקבלן".

המבקש לא הוכיח שלא קיבל את הודעת הקנס מסיבות שאינן תלויות בו ולא עקב הימנעותו מלקבלה, הוא לא הסביר מדוע פנה לבית המשפט בבקשה להארכת מועד להישפט בחלוף כחצי שנה ממועד משלוח הודעת הקנס ולא פנה למשיבה במועדים הקבועים בחוק ולא נימק את הסיבה לשיהוי בהגשת הבקשה.

בנסיבות אלה, לא ניתן לקבוע כי התקיים התנאי לפיו הבקשה לא הוגשה במועד בשל סיבות שלא היו תלויות במבקש ומנעו ממנו להגישו במועד.

כמו כן, לא הוכח שיגרם עיוות דין אם לא תתקבל הבקשה.

המבקש לא טען שהעמיד את רכבו במקום מותר ולא טען שמתקיימים הסייגים הקבועים בחוק חניה לנכים. יתירה מכך, עיון בתמונות מעלה כי הנאשם העמיד את רכבו במקום אסור לחניית/העמדת רכב, היכן שמותרת חניה לאוטובוסים/מוניות בלבד, תוך שהרכב חורג במידה רבה אל תוך נתיב הנסיעה, באופן שמהווה הפרעה ממשית לתנועה ואף מסכן את התנועה (!).

המבקש טען שאמר לפקח שהוא מוריד את הנכה ונוסע, הדברים לא עולים בקנה אחד ואף סותרים דברים שרשם הפקח בזמן אמת על גבי הודעת הקנס.

שקלתי את הטעות שנפלה בהודעת הקנס, שייחסה למבקש עבירה שונה מזו שנעברה, אולם בהיקש מהוראת סעיף 184 לחוק סדר הדין הפלילי, ומשמדובר בעבירות שהקנס הקבוע לצידן הוא זהה, לא מצאתי שמדובר בטעות מהותית שיש בה כדי להביא לביטול הודעת הקנס או לבסס טענה לעיוות דין אם תידחה הבקשה להישפט.

בנסיבות אלה, משמדובר באיחור לא מוסבר ומשלא מצאתי כי יגרם למבקש עיוות דין אם תידחה הבקשה, לא מצאתי להיעתר לבקשה להארכת המועד להישפט והבקשה נדחית.

בהסכמת המשיבה, מורה על ביטול תוספת ריבית פיגורים, הודעת הקנס תשולם בסכומה המקורי.

המזכירות מתבקשת להודיע לצדדים.

ניתנה היום, כ"ט אדר תשפ"ה, 29 מרץ 2025, בהעדר הצדדים.