ד. התובע לא ידע איזה הוא השינוי שהותנה ומה עליו לעשות כדי לגרום להתרחשותו אולם המשיך בעבודתו באופן בו ביצעה קודם לכן תוך הדחקת אימת פיטוריו ממחשבותיו שכן לא היה יכול לעשות דבר ביחס לכך.

ה. ביום הארוע, היינו יום 2.12.08 , שהיה אחד הימים האחרונים של הפרוייקט, נותר התובע במקום העבודה עד שעה מאוחרת 20:00 לערך, סיים נושאים אחרונים שהיו בטיפולו ולאחר מכן יצא לביתו.

ו. באותו יום, היינו ביום 2.12.08, במהלך היום, לפני שיצא לביתו, שמע התובע כי פוטרו מספר עובדים ושוב עלה מולו המכתב שקיבל לפני 3 חודשים וחשב שהוא בטוח יפוטר. כל היום הוא היה במתח נפשי ועצבני. הוא ניסה לחפש את המנהל כדי לדעת מה קורה איתו אך זה היה בחו"ל.

ז. באותו יום לאחר שהגיע לביתו, יצא לטיול רגלי מביתו להליכה שגרתית. במהלך ההליכה המחשבות לא הרפו ממנו, הוא נותר סוער ונרגש כפי שהיה במשך כל אותו יום עבודה.

ח. בדרכו הביתה תוך כדי הליכה חש כאבים חזקים ומשהגיע סמוך לביתו חש רע מאד. אשתו של התובע יצאה לקראתו על מנת לסייע לו לעלות הביתה. הוא נשכב על הספה ואשתו הזמינה לבית נט"ן.

ט. בשלב הבא הובהל התובע באמצעות ניידת טיפול נמרץ לבית החולים מאיר שם אובחן כסובל מאוטם שריר הלב.

י. הארוע ביום 2.12.08 אף שהיה במהלך תקופה של מתח מתמשך הוא בגדר "עליית מדרגה" ועל כן יש לראות מתח זה כארוע חריג ביחס למתח המתמשך בו היה שרוי בשלושת החודשים האחרונים.

יא. יצויין כי מועד הארוע החריג הוא ביום 2.12.08 . המערער אושפז בלילה שבין יום 2.12.08 לבין יום 3.12.08 לאחר חצות ולכן על המסמכים הרפואיים מצויין התאריך 3.12.08 למרות שהארוע החריג בעבודה התרחש ביום 2.12.08.

4. השאלות

א. האם לדעתך קיים קשר סיבתי בין הארוע ביום 2.12.08 לבין בוא האוטם במועד שבא ?

ב. האם יש לומר שהאירוע הנ"ל החיש את בואו של האוטם ושאילמלא האירוע, יתכן שבוא האוטם היה נדחה למועד כלשהו או לא בכלל?

ג. האם קיים קשר סיבתי כאמור, האם ניתן לומר שהשפעת האירוע בעבודה על בוא האוטם במועד שבא, היתה פחותה בהרבה מהשפעת מצבו הרפואי של התובע או מהשפעת גורמים אחרים?

5. מעקב

א. ההחלטה תומצא למומחה ולצדדים.

ב. לעיוני ביום 3.4.13.

ניתנה היום, ג' אדר תשע"ג, (13 פברואר 2013), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.