5. אשר על כן מתבקש בית הדין להחזיר את עניינה של המערערת לוועדה בהרכב שונה.

6. ב"כ המשיב טען כי לא נפל כל פגם משפטי בהחלטת הועדה לעררים בעניינה של המערערת לעניין סיעוד. לטענת המשיב הבדיקה המבוצעת במסגרת ועדה לסיעוד היא בחינת מידת התלות בפעולות היומיומיות הפשוטות כפי שנקבעו על ידי המחוקק לרבות התייחסות למצבה הרפואי. במקרה דנן, החלטת הועדה מנומקת ומפורטת וניתנה לאחר שהתקבל בפני הועדה דו"ח הערכת תלות מיום 16.5.12 .בנוסף ,אף לגרסת המערערת בפני הבודק ,אין דיווח על נפילות ב-3 החודשים האחרונים.

7. לאור האמור לעיל, המשיב סבור כי לא נפל פגם משפטי בהחלטת הוועדה ויש לדחות את הערעור.

הכרעה:

8. על פי סעיף 213 לחוק, החלטות של ועדה לעררים, לרבות לעניין גמלת סיעוד, ניתנות לערעור, בשאלה משפטית בלבד, לפני בית דין אזורי לעבודה. הוועדה לעררים פועלת בתחום שאינו מחייב ידע מיוחד בשדה הרפואה; היא קובעת עובדות אשר לבית הדין כלים לבחינתן. בית הדין ישתמש בסמכותו במקרים קיצוניים הגובלים באי סבירות שכמוה כטעות בחוק (ראו: דב"ע שם/ 1318-01 יצחק עטיה נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טו 60).

9. עיון בפרוטוקול הוועדה מיום 25.7.2012 מלמד כי הוועדה שמעה את תלונות המערערת, עיינה בתיקה הרפואי תוך ציון ופירוט הבעיות הרפואיות מהן סובלת המערערת.

בבדיקת פעולות היום יום נרשם, כדלקמן:

בעניין ניידות בתוך הבית - "נכנסה לחדר הוועדה בעזרת מקל הליכה. קמה ומתיישבת בכוחות עצמה". בנוסף צוין כי -"שאין דיווח על נפילות".

בעניין ההלבשה נרשם "נבדקה בחדר הועדה, למרות שמדווחת שלובשת את כל פרטי הלבוש באופן עצמאי ולבד, קיימת מגבלה בהרמת יד ימין מעל גובה הראש. הועדה סבורה שזקוקה לעזרה בלבישת פריט זה וכן בגריבת גרביים"

בעניין רחצה נקבע כי- "מסוגלת לשטוף פנים וידיים ולהתקלח. על פי תנועות ידיים מגיעה לרוב חלקי גופה. זקוקה לעזרה בחפיפת ראש ורחצת כפות רגליים".

באכילה נמצא כי "מסוגלת לאכול ולשתות באופן עצמאי. למרות שהדגימה חימום והגשה משום שנזקקת לאביזר עזר בהליכה והגבלה בתנועות יד ימין, זקוקה לעזרה בחימום והגשת האוכל".

בנוגע להפרשות נקבע כי- "שולטת על סוגר הצואה, אינה שולטת על סוגר השתן. משתמשת בטיטולים אותם מחליפה בעצמה. עצמאית בניידות, הלבשה והגיינה".

בסעיף ההשגחה צוין כי "אין ירידה קוגנטיבית. אינה מסכנת עצמה או סביבתה".

לסיכום נמצאה המערערת כמי שאינה זקוקה להשגחה מתמדת ,לפיכך נקבע כי היא אינה תלויה בזולת בעזרה רבה בבצוע רוב פעולות היום יום.

10. בשים לב לחומר הרפואי אשר עמד בפני הועדה, לרבות דו"ח הערכת התלות מיום 16.5.2012 והערכת התלות שבוצעה למערערת על-ידי הוועדה לעררים בו נצפתה קמה, מתיישבת, אוכלת, הולכת באופן עצמאי, לא ניתן לקבוע כי נפלה טעות בהחלטת הועדה או כי לוקה היא בחוסר סבירות קיצוני המחייב התערבות בית הדין. בהקשר זה יובהר, כי גם לדברי המערערת בפני הוועדה ציינה כי ""לא נפלתי בחודשים האחרונים" ; אני מתלבשת לבד אבל לאט לאט"; "מסתדרת עם הנעליים ועם הגרביים"; "בבית הולכת לפעמים עם מקל" - הנה כי כן התרשמות הוועדה עולה בקנה אחד עם דברי המערערת עצמה.

יתר על כן, מקריאת פרוטוקול הוועדה מתקבל הרושם כי הוועדה בדקה את המערערת ברצינות ובכובד ראש והגם שדיווחה בתחומים מסוימים כי היא עצמאית - סברה הוועדה לאחר שצפתה במערערת ,לקבוע קביעה מחמירה מכפי שהמערערת ראתה את עצמה (כך למשל לעניין ההלבשה, אכילה ושתייה).

11. בסיכומו של דבר העריכה הוועדה עפ"י שיקול דעתה הרפואי ובמסגרת דו"ח הערכת התלות, כי המערערת עצמאית בבצוע פעולות היום יום. קביעת הוועדה לעניין זה הינה עניין המבוסס על שיקול דעתה המקצועי ובית הדין לא יתערב במקום בו מבוססת היא על בדיקתה המקצועית והמסמכים הרפואיים אשר הונחו בפניה ונעדרת פגם כלשהו.

סוף דבר:

12. הערעור נדחה.

כמקובל בהליכים מתחום הביטחון הסוציאלי אין צו להוצאות על אף דחיית הערעור.

הצדדים רשאים לפנות לבית הדין הארצי לעבודה בבקשת רשות ערעור על פסק דין זה תוך 30 יום מיום המצאתו.

ניתן היום, ד' שבט תשע"ג, (15 ינואר 2013), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.