פסק דין

1. המחלוקת בתיק זה נוגעת לשאלה אם טעתה הוועדה הרפואית לעררים בכך שלא בדקה את רגל שמאל של המערערת משלא התלוננה המערערת בפני הוועדה על כאבים ברגל זאת, חרף הוראות פסק הדין מכוחו התכנסה הוועדה, על פיהן הוחזר עניינה של המערערת לוועדה הרפואית לעררים "על מנת שזו תשקול את טענותיה לעניין הליקוי הנטען ברגל שמאל ותקבע את נכותה בעניין זה" (להלן: "פסק הדין").

2. לטענת המשיב, הואיל והמערערת נשאלה בוועדה מהן תלונותיה והיא התייחסה רק לכאביה ברגל ימין, הרי שהוועדה מילאה אחר הוראות פסק הדין שכן לא היו למערערת תלונות לעניין ליקוי ברגל שמאל.

3. החלטתי לקבל את הערעור מן הטעם שיישום נכון של פסק הדין אינו מצטמצם לתלונות שמעלה המערערת בוועדה החוזרת אליה הוזמנה על פי פסק הדין, אלא למלוא טענותיה כפי שנפרשו בעררה המקורי, לרבות מסמכים רפואיים בהם תמכה טענות אלה. המערערת מציינת בערעורה בדיקת מיפוי עצמות אשר מתייחסת לברך ולכף רגל שמאל, ויישום נכון של פסק הדין חייב התייחסות למסמך זה ולכל מסמך אחר הנוגע לרגל שמאל בו תמכה המערערת את טענותיה בעררה המקורי.

4. אין מקום לדון בטענות המערערת באשר לאחוזי הנכות שנקבעו לה ברגל ימין, משלא ניתנו לגבי רגל זו הוראות בפסק הדין.

5. בסיכומיה המערערת לא עמדה על בקשתה בנימוקי הערעור להחליף את הרכב הוועדה ועל כן בקשה זו, שממילא לא בוססה, נדחית.

6. הערעור מתקבל כך שעניינה של המערערת מוחזר לוועדה הרפואית לעררים על מנת שתיישם את פסק הדין תוך התייחסות למלוא טענותיה של המערערת בעררה בנוגע לרגל שמאל, לרבות המסמכים הרפואיים התומכים בהן.

7. משיוצגה המערערת על ידי הלשכה לסיוע משפטי, אין צו להוצאות בערעור.

8. ערעור ברשות לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין לצדדים.