7. סעיף 19 לחוק קובע כי "אושרה בקשה לתגמול לפי חוק זה, ישולם התגמול מהאחד בחודש שבו הוגשה הבקשה וכל עוד הזכאי הוא תושב ואזרח ישראל". לטענת התובע, המזכר הפנים סוכנותי מיום 15.5.62 שצורף לכתב התביעה מעיד על בקשה שהוא הגיש בחודש 4/62. הואיל ובקשתו אושרה והוא הוכר כ"אסיר ציון", יש לשלם לו תגמול ממועד הגשת הבקשה - 4/62 לטענת התובע.

8. דין התביעה להידחות. המכתב של מחלקת העלייה למחלקת הקליטה מיום 15.5.62 אינו בקשה לתגמול לפי החוק ואין הוא מעיד על אישור בקשה להכרה כאסיר ציון. לפיכך סעיף 19 לחוק אינו מחייב תשלום תגמול לתובע ממועד פנייתו של התובע למחלקת העלייה בסוכנות היהודית מחודש 4/1962.

9. אין מחלוקת כי לפני חקיקת החוק, הוכרו "אסירי ציון" על ידי הסוכנות היהודית. עם זאת, התובע לא הוכיח כי פנייתו לסוכנות היהודית משנת 1962 הובילה להכרה בו כ"אסיר ציון", וחובת תשלום התגמול לפי סעיף 19 חלה על המוסד לביטוח לאומי החל מתחילת החודש בו הוגשה בקשה להכרה כאסיר ציון שאושרה.

10. מסעיף 5 לחוק אף עולה שסמכותו של המוסד, הנתבע שלפנינו, הינה לשלם תגמולים לפי החוק רק לאחר ש"הרשות" לפי סעיף 2 לחוק אישרה את מעמדו של אדם כ"אסיר ציון". המוסד איננו בעל דין רלוונטי בכל הנוגע להליכי ההכרה כ"אסיר ציון".

11. כאמור, אישור הכרה כ"אסיר ציון" ניתן לתובע רק ביום 22.2.12, ואין לתובע כל עילה לפי החוק נגד המוסד לביטוח לאומי לתשלום תגמול ממועד שקודם לחודש 11/11.

12. בהתאם לכך, כדין משולם לתובע תגמול מחודש 11/11, החודש בו הוגשה בקשתו לתגמול.

13. לאור כלל האמור לעיל, החלטנו לדחות את התביעה.

14. התביעה נדחית ללא צו להוצאות.

15. ניתן להגיש ערעור על פסק דין זה לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין לצדדים.

"ההחלטה נחתמה בידי נציגי הציבור ועותק נמצא בתיק בבית הדין. לצדדים מופץ עותק בחתימה אלקטרונית של השופט לבדו".

ניתן היום, ט' אדר תשע"ג, (19 פברואר 2013), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.