לסיכום הועדה מקבלת את קביעת דרג 1 שהסבירות לקשר בין האירוע לבעיות לחץ דם כרוני בהמשך הינה נמוכה מאוד וקובעת שאין קשר בין התאונה לבין נכות בתחום לחץ הדם".

5. ביום 18.4.12 ניתן פסק דין בהסמת הצדדים לפיו:

עניינו של המערער יושב לוועדה הרפואית לעררים על מנת שזו תיישם את הוראות פסק הדין מיום 17.11.11 בכך שתתייחס ספציפית לתוצאות בדיקת הדם התקניות לכאורה, המופיעות במסמך הרפואי מיום 12.3.09 ותיישב מסמך זה עם קביעתה לפיה תוצאות בדיקות אקו לב שבוצעה שלושה חודשים לאחר התאונה הדגימו ממצא האופייני ליתר לחץ דם ממושך שלא מתפתח תוך חודשיים שלושה. החלטת הוועדה תהיה מנומקת ומפורטת".

6. הוועדה הרפואית לעררים התכנסה ביום 3.6.12 וקבעה:

הוועדה מתכנסת מתוקף פס"ד מיום 18.4.12 ולא בדקה את התובע.

הועדה חזרה ועיינה במסמך מתאריך 12.3.09 שבה יש מדידה אחת ויחידה - תקינה שנמדד(ה) ב 13.1.09 דהיינו לפני התאונה.

אין שום תיעוד של מדידות לחץ דם לפני התאונה.

מוסכמות הם בפרקטיקה המקובלת הרפואית שאין קובעים אבחנה של יתר לחץ דם על סמך מדידה בודדת. גם ההיפך הוא הנכון אין קובעים כי לחץ הדם הוא תקין על סמך מדידה אחת בודדת ויחידה.

לעומת זאת הממצא האובייקטיבי של התעבות חדר שמאלי בבדיקת אקו לב שבוצעה סמוך לתאונה היא יותר אמינה ומדייקת יותר, ולמעשה משקפת סטטוס חודשים ישנים.

לכן ולאור זאת ובהתחשב בנימוקים אחרים שהוזכרו בישיבות קודמות הוועדה אינה רואה קשר בין לחץ הדם שאובחן אצל התובע לבין התאונה".

טענות המערער

7. המערער טוען כי בכך שהוועדה הרפואית לעררים קבעה כי (בהחלטה מיום 1.1.12 אשר אומצו על ידי הוועדה מיום 3.6.12 כחלק מנימוקי החלטתה) כי הסבירות לקשר בין התאונה לבין בעיות לחץ דם כרוניות שהתגלו בהמשך הינה נמוכה מבססת קיומו של ספק אשר היה על הוועדה להפעיל לטובת המערער.

8. מוסיף המערער וטוען כי גם אם המחלה קיננה בגופו של המערער והתאונה גרמה להתפרצותה, היה על הוועדה הרפואית לעררים להכיר בקשר הסיבתי בין התאונה לבין מחלת יתר לחץ הדם של המערער. לעניין זה טוען המערער שהוועדה עצמה הכירה בכך שהתאונה יכלה להביא לעלייה חולפת בלחץ הדם.

9. בהודעת הערעור דרש המערער כי עניינו של המערער יושב לוועדה בהרכב חדש. המערער לא עמד על דרישה זו בסיכומיו ובסיכומי התשובה שהגיש.

טענות המשיב

10. המשיב טוען כי הוועדה הרפואית לעררים יישמה כלשונה וכרוחה את פסק הדין מכוחו התכנסה וכי לא נפלה כל טעות משפטית בהחלטת הוועדה.

11. המשיב מדגיש כי הוועדה לא קבעה כי קיים ספק באשר לקשר הסיבתי בין התאונה לבין יתר לחץ הדם של המערער אלא שללה את הקשר הסיבתי.

הכרעה

12. מקובלת עלי עמדת המשיב כי דין הערעור להידחות, מטעמיו.

13. הלכה פסוקה היא כי כאשר מוחזר עניינו של מבוטח לוועדה על פי פסק דין, מוטל היה על הוועדה למלא אחר הוראות פסק הדין, ולא מעבר לכך. לדעתי, הוועדה הרפואית לעררים מלאה אחר הוראות פסק הדין באופן מלא.

14. בפסק הדין הוטל על הוועדה להתייחס ספציפית למסמך מיום 12.3.09 בו תועדה בדיקת לחץ דם תקינה וליישב אותה עם קביעתה הקודמת כי בדיקת אקו לב שבוצעה כ-3 חודשים לאחר התאונה הדגימה ממצא אופייני ליתר לחץ דם ממושך שאינו מתפתח במשך חודשיים שלושה. משמע, היה על הוועדה להסביר כיצד קביעתה, כי מדובר במחלה שהתפתחה על פני זמן ארוך יותר משלושה חודשים, מתיישבת עם בדיקת יתר לחץ דם תקינה שנמדדה ביום 13.1.09, סמוך לפני התאונה. הוועדה יישבה סתירה לכאורית זו בכך שהסבירה כי הפרקטיקה הרפואית המקובלת אינה מאפשרת קביעת קיומה או היעדרה של מחלת יתר לחץ דם על סמך בדיקה בודדת והסבירה את העדיפות הרפואית שיש לממצא באקו לב של התעבות חדר בהקשר זה.

15. מקובלת עלי טענת המשיב כי הוועדה לא קבעה כי קיים ספק בעניין הקשר הסיבתי שבין התאונה לבין יתר לחץ הדם של המערער, ולפיכך הפסיקה לפיה ספק כאמור יש להפעיל לטובת המבוטח, אינה רלוונטית לעניינו של המערער. השימוש במינוח "סבירות נמוכה מאוד" אמנם מותירה סיכוי תיאורטי לקשר סיבתי, אך מדובר במינוח שתרגומו המשפטי הינו שלילת קשר סיבתי.

16. אין מקום לקבלת הערעור על בסיס הטענה כי הוועדה לא התייחסה לאפשרות שהתאונה האיצה את התפתחות המחלה, שכן הוועדה קבעה במפורש כי תאונה כזו יכולה לגרום אך לעלייה חולפת בלחץ הדם.

17. משלא נתגלתה טעות משפטית בהחלטת הוועדה - דין הערעור להידחות.

18. הערעור נדחה ללא צו להוצאות.

19. ערעור ברשות לבית הדין הארצי לעבודה תוך 15 יום.

ניתן היום, י"ג שבט תשע"ג, (24 ינואר 2013), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.