מחומר הראיות שהוצג לפנינו עולה כי רק תנאי אחד מתוך השלושה מתקיים בענייננו: חיוב בעלה של התובעת בתשלום מזונות על פי פסק דין. עדויות התובעת ובעלה והודעת התובעת לחוקר הנתבע (נ/1) מצביעים בבירור על כך שמרסל מכלכל את התובעת וכי בני הזוג מנהלים משק בית משותף, כפי שיפורט להלן.

3. בני הזוג אמנם ישנים בחדרים נפרדים (ע' 3 ש' 5-12), ואולם הם עורכים בצוותא קניות של מזון (ראו הודעת התובעת נ/1 בע' 4 ש' 11-13), ומר בן נון ממן קניות אלה או קונה בעצמו. מר בן נון אמנם נותן לתובעת כ-1,000 ₪ מידי חודש, אולם הוא מסייע בקניית תרופות וכד', גם כאשר התובעת נזקקת לסכומי כסף נוספים (ע' 8 ש' 11, ע' 11 ש' 13-32, ע' 12 ש' 1-2). התובעת מבשלת למרסל (ע' 9 ש' 10-11), וילדי בני הזוג באים לבקרם ולסעוד עמם בשבתות ובחגים (ע' 4 ש' 25-32, ע' 9 ש' 4-5). מרסל ממן את הקניות לארוחות המשפחתיות וכן קניות לחגים ולשבתות (ע' 11 ש' 12-29). מרסל לא אישר את טענת התובעת כי מצרכי המזון של כל אחד מהם מוחזקים בנפרד במקרר. לדבריו:

"אני פותח שם את הדברים, היא שמה את הדברים אני פותח מה שאני צריך, כמו שכל בית כל אחד ביחד מה שהוא צריך, אין פה משהו מיוחד" (ע' 9 ש' 29-31).

לא זו בלבד שמר בן נון מכלכל את התובעת, הוא אף משתתף באופן משמעותי ביותר בהוצאות הנדרשות לאחזקת הבית. מר בן נון משלם מחצית מהוצאות החשמל, המים וגם הארנונה (ראו עדות התובעת ע' 4 ש' 5-11, והודעתה נ/1 בע' 2 ש' 19). יתר על כן, חשבונות הבית הינם על שם שני בני הזוג (נ/1 בע' 3 ש' 1-2).

4. חומר הראיות מצביע, אם כן, על כך שהתובעת מקיימת משק בית משותף עם מרסל. הוא מכלכל את התובעת, קונה מזון עבור הבית, מסייע לה בתשלום עבור תרופות וכד'. לפיכך לא מתקיימים בתובעת התנאים הקבועים בתקנה 7(3) לתקנות, ויש לדחות את תביעתה לגמלת השלמת הכנסה.

אין צו להוצאות.

ערעור על פסק-דין זה, ניתן להגיש תוך 30 יום מיום שיומצא לצדדים, לבית-הדין הארצי לעבודה.

ניתן היום, י"ח כסליו תשע"ג, 02/01/2013, בהעדר הצדדים.