5. לטענת המערער, יש להכיר בו כנכה נזקק לתקופה לעיל.

לטענתו, הוועדה דחתה את תביעתו בקביעה לאקונית כי הוא בעל סיכוי סביר לעבודה, תוך התעלמות מנתוניו האישיים ומניסיונו התעסוקתי.

המערער עבד תמיד בעבודות פיסיות, בגילו של המערער (50) יתקשה למצוא עבודה, ועד היום ניתנים לו אישורי אי כושר מלא ע"י הרופא המטפל.

המערער מבקש להחזיר הדיון בעניינו לוועדת רשות בהרכב אחר.

6. לטענת המשיב, החלטת הוועדה סבירה, תואמת את ממצאי הוועדה הרפואית מיום 5.1.12 ומסמכים רפואיים שצרף המערער המצביעים, לכל היותר, על קושי לחזור לחלק מעבודות הגינון, עבודות פיסיות מאומצות, אולם אין בהם להצביע על העדר סיכוי סביר לעבודה כלשהי.

המשיב מבקש על כן לדחות את הערעור.

הכרעה:

7. תקנה 18 א' קובעת כדלקמן:

"א. בתקנה זו -

"הרשות" - ועדה המורכבת מפקיד שיקום כמשמעותו בתקנות הביטוח הלאומי (שיקום מקצועי) תשט"ז - 1956, מרופא מוסמך ומעובד המוסד שנקבע לכך על-ידי מנהל ביטוח נפגעי עבודה;

"נכה נזקק" - מי שנקבעה לו נכות לזמן מוגבל, או נכות שדרגתה זמנית והרשות קבעה לבקשת המוסד, או על פי בקשתו, או מיזמתה היא כי אין לנכה סיכוי סביר לעבודה כלשהי עקב הפגיעה בעבודה, ואין לו הכנסות מהתעסקות.

ב. הרשות רשאית לקבוע לנכה נזקק נכות לזמן מוגבל או נכות שדרגתה זמנית בשיעור של 100% לתקופה שלא תעלה על 4 חודשים. "

8. בשונה מוועדה רפואית רגילה, מורכבת וועדת הרשות גם מפקיד שיקום, דבר המלמד, כי בעת קבלת החלטה, על ועדת הרשות לשקול הן שיקולים רפואיים והן שיקולים תעסוקתיים.

על הועדה להתייחס בהחלטתה לא רק לגובה נכותו של הנכה אלא גם לסיכויו למציאת עבודה כלשהי בשים לב לשיקולים נוספים כגון גילו, מקצועו, השכלתו וכיוב' שיקולים שיש בהם להשפיע על סיכוייו למציאת עבודה במהלך נכותו הזמנית.

9. מקביעתה של ועדת הרשות בענייננו, ניכר כי התייחסה לנכותו הרפואית של המערער אולם, לא מצאנו בהחלטתה התייחסות לשיקולים התעסוקתיים למעט אמירה לאקונית כי למערער סיכוי סביר לעבודה כלשהי ואף לחלק מעבודות הגננות.

אין ללמוד מהחלטת הועדה באילו סוגי עבודות סבורה הועדה כי מסוגל המערער לעבוד בתקופת הנכות, בשים לב לגילו, השכלתו, ונסיונו המקצועי.

אף לא ברור מההחלטה לאילו סוגי עבודות גננות סבורה הוועדה כי מסוגל המערער, ובמיוחד לנוכח רישום רפואי מיום 13.2.12 לפיו לא מסוגל המערער לעבוד בגננות.

10. הנתבע הפנה לפסק דין בעב"ל 1348/04 מרדכי חנונה נ' המל"ל ומנסה ללמוד ממנו כי לא ניתן לטעון כי לנפגע עבודה, שלו דרגת נכות זמנית של 10% בלבד, לא היה סיכוי סביר לעבודה כלשהי, כבענייננו.

ואולם, אף שזו היתה קביעת בית הדין האזורי באותו העניין, מפסק הדין שבערעור לא עולה כי הערעור נסב על קביעה זו, אלא על טענות אחרות בדבר בעיות רפואיות נוספות וחוסר במסמכים שעמדו בפני וועדת הרשות.

זאת ועוד, מפסק הדין שצורף לא ברור בגין מה נפסקה הנכות למערער שם, מה היה מקצועו, גילו, נסיונו וכיוב', כך, שאין להסיק משם לענייננו כי בכל מקרה בו נקבעים 10% בלבד, לא ניתן לטעון לחוסר סיכוי סביר לעבודה כלשהי.

11. אשר על כן, יוחזר עניינו של המערער לוועדת הרשות על מנת שתשקול עניינו של המערער ותנמק החלטתה באופן שיהא ברור מההחלטה מהם השיקולים התעסוקתיים אותם שקלה.

12. משלא עולה מהחלטת הוועדה כי זו נעולה בדעתה, אין מקום לשינוי הרכב הוועדה.

13. המשיב ישא בהוצאות המערער בסך 2,500 ₪ אשר ישולמו תוך 30 יום מהמצאת פסק הדין שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד התשלום בפועל.

14. באפשרות הצדדים להגיש בקשת רשות ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 15 יום מקבלתו.

ניתן היום ג' אדר תשע"ג, 13 פברואר 2013 בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.