7. בתאריך 21.9.10 דחה הנתבע את תביעת התובעים מאחר ובבעלותו של התובע שלושה רכבים שמספרם - 96-335-07, 54-383-06, 10-947-29.

8. בתאריך 7.11.10 פנו התובעים באמצעות בא-כוחם לנתבע במכתב, בו נטען כי, רכב בעל מס' רישוי - 10-947-29 הינו רכב מושבת, ורישיונו בוטל ע"י רשות הרישוי, רכב בעל מס' רישוי 54-383-06 הינו רכב שהורד מהכביש ואושר לפירוק, ועל כן רישיונו בוטל, ורכב בעל מס' רישוי 96-335-07 הינו רכב משנת ייצור 1992 ונפח מנוע 1589 שאינו שולל את הזכאות לגמלת הבטחת הכנסה.

9. בתאריך 1.12.10 השיב הנתבע לתובעים, כי דחיית התביעה לגמלת הבטחת הכנסה עומדת בעינה, מאחר ובבעלות התובע רכב שמספרו 96-335-07, אשר לא היה שולל זכאות במידה ולתובעת הייתה הכנסה חודשית מעבודה בסכום העולה על 25% מהשכר הממוצע במשק, ואין לתובע רכב נוסף. כמו כן, גם רכב מעוקל הנמצא בבעלות התובע שולל זכאות.

מכאן התביעה לבית הדין.

טענות התובעים:

10. לנתבע הומצאו האישורים המתאימים ממשרד הרישוי בדבר השבתת הרכבים, והפקדת הרישיונות מהווה הוכחה בדבר אי תקינות הרכבים ואי הפקת הכנסה מהם.

11. העיכוב בהשבתת הרכבים נבע מהעובדה כי התובע שהה במעצר בית, התובעים פעלו לפי הנחיית הנתבע וביצעו את הנדרש לאחר שהנתבע התנה את תשלום הקצבה בהמצאת אישורי הפקדת הרישיונות.

12. על כן, ביה"ד מתבקש לקבל את התביעה ולחייב את הנתבע לשלם לתובעים גמלת הבטחת הכנסה מחודש 9/10 ועד סוף חודש 3/11.

טענות הנתבע:

13. רכב מס' 10-947-29 מבוטל הפקדה מיום 18.10.10, על כן, במועד הגשת התביעה רישיון הרכב היה בתוקף ודינו כדין בעלות ברכב.

14. רכב מס' 96-335-07 היה בבעלות התובע במועד הגשת התביעה ולא נתקיימו תנאי החוק המתירים שימוש ברכב.

15. מעצר הבית בו שהה התובע אינו רלוונטי. הסיבה לאי השבתת רכב איננה שוקלת. על כן, במועד דחיית התביעה היו בבעלות התובע לפחות שני רכבים.

16. עיקולו של רכב על ידי צד ג' אינו מבטל את בעלות התובע על הרכב והוא עדיין נחשב בבעלות הרשום.

17. על הנתבע לא חל תיקון 40 לחוק הבטחת הכנסה, המשנה את סעיף 9א לחוק, אשר נכנס לתוקפו ביום 1.9.12.

במידה ויגיש התובע תביעה חדשה, היא תבחן עפ"י הדין החדש, וייתכן שיוכל התובע לקבל גמלת הבטחת הכנסה בתקופה הקובעת, אולם אין בכך בכדי להשפיע על תביעתו הנוכחית הנבחנת רק עפ"י הדין הישן.

לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן:

18. במועד הגשת התביעה לגמלת הבטחת הכנסה, בבעלות התובע היה רכב שמספרו 96-335-07, ורכב שמספרו 10-947-29, אשר עפ"י רישיון הרכב היה מעוקל.

19. צודק הנתבע בטענתו כי רכב מעוקל הינו עדיין רכב בבעלות הרשום כבעל הרכב.

20. כמו כן, במכתבו של ב"כ התובעים לנתבע מיום 7.11.10, צוין באשר לרכב מספר 96-335-07, כי הינו רכב העומד בקריטריונים עפ"י סעיף 9א לחוק הבטחת הכנסה, התשמ"א - 1980 (להלן - חוק הבטחת הכנסה), ועל כן אינו שולל מהתובעים את הזכאות לגמלת הבטחת הכנסה.

לא אוזכר במכתב הנ"ל כי הרכב הנ"ל לא היה בשימוש כבר משנת 2008, וכי רישיונו הופקד במשרד הרישוי והרכב אושר לפירוק בתאריך 17.11.10.

יתרה מזאת, לא הוכח בבית הדין, כי התובעים המציאו לנתבע אישור ממשרד הרישוי על הפקדת רישיון הרכב הנ"ל ואישורו לפירוק.

21. אין לקבל את טענת התובע כי לא הופקדו רישיונם של שני הרכבים הנ"ל במשרד הרישוי בטרם הגשת התביעה לנתבע, בשל מעצר הבית בו שהה התובע.

התובע שהה במעצר בית מיום 3.5.10 עד ליום 2.9.10 בלבד.

התובע החל בביצוע עבודות שירות שנגזרו עליו כאמור, בתאריך 15.9.10.

התביעה לגמלת הבטחת הכנסה הוגשה בתאריך 19.9.10.

היינו, היה לתובע די והותר זמן בטרם הגשת התביעה לגמלת הבטחת הכנסה, להפקיד את רישיונות שני הרכבים הנ"ל במשרד הרישוי, לו אכן כטענתו, לא היה בהם שימוש, או לא ניתן היה לעשות בהם שימוש.

22. יתרה מזאת, בהתאם לאישורי משרד הרישוי, רישיונו של הרכב השלישי שהיה בבעלות התובע הופקד במשרד הרישוי ואושר לפירוק בתאריך 1.8.10, עת שהה התובע במעצר בית.

באפשרות התובע היה להפקיד את רישיונותיהם של שני הרכבים הנוספים (רכב מס' 96-335-07, אשר בוטל ואושר לפירוק בתאריך 17.11.10, ורכב מס' ******* שמבוטל הפקדה מיום 18.10.10), באותו מועד בו הפקיד את רישיון הרכב השלישי וזאת כאמור בתחילת חודש 8/10, בטרם הגשת התביעה לנתבע לגמלת הבטחת הכנסה.

23. לאור האמור לעיל, אני קובעת כי במועד הגשת התביעה בבעלות התובע היו שני רכבים - רכב מס' ******* ורכב מס' *******, אשר היה בהם בכדי לשלול את זכאותם של התובעים לגמלת הבטחת הכנסה בהתאם לסעיף 9א לחוק הבטחת הכנסה.

24. בנסיבות אלה - התביעה נדחית בזאת.

25. אין צו להוצאות.

הדיון נערך בפני כדן יחיד.

ניתן היום, ג' אדר תשע"ג, (13 פברואר 2013), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.