7. מר סוהיל לחלאילה כתב מכתב לנתבע ביום 28/11/11 ובו ציין, כי התובעת עבדה במוסך בימים ב'-ו' בשבוע, ארבע שעות עבודה ביום, בתפקיד מזכירה וכי בתו הדיל החליפה אותה כשיצאה התובעת לחופשת לידה (ראה מסמך נ/4). כן אישר כי שילם לה את שכרה במזומן.

8. בתאריך 1/11/11 הגישה התובעת לנתבע תביעה לתשלום דמי לידה בגין לידת בתה ראמה.

9. בתאריך 19/1/12 נדחתה תביעת התובעת על ידי הנתבע בנימוק, כי לא התקיימו יחסי עובד מעביד בין התובעת לבין דודה (אח אביה), מר סוהיל חלאילה.

מכאן התביעה לבית הדין.

לאור האמור לעיל אנו קובעים כדלקמן:

10. התובעת העידה, כי במסגרת עבודתה במוסך היא נהגה לענות לטלפונים, להכין קפה, לסדר מסמכים. היא לא ערכה חשבוניות ללקוחות אלא דודה עשה זאת. על פי עדות התובעת היא עבדה במוסך עד יום לפני לידת בתה, כלומר עד ליום 20/8/11, כולל. לגרסתה, היא עבדה במוסך מיום שני עד שבת, כולל, בין השעות 10:00 ל-13:30 בצהריים (ראה עמודים 3-4 לפרוטוקול).

11. בעדותה לחוקר ביום 20/12/11 מסרה התובעת, כי עבדה רק מיום שני עד יום חמישי (ראה עמוד ראשון במסמך נ/2). בחקירתה הנגדית טענה התובעת, כי התבלבלה ביחס למספר ימי עבודתה במוסך.

12. אין מחלוקת בין הצדדים, כי השכר של התובעת היה כ-2,180 ₪ ברוטו לחודש והשכר נטו היה 2,108 ₪ (ראה תלושי שכר נ/3). השכר שולם לתובעת במזומן ואין כל ראיה אובייקטיבית כי אכן שולם לתובעת, אך יש להדגיש, כי השכר שולם לכל העובדים במזומן ולא רק לתובעת.

13. בבית הדין העיד גם דודה של התובעת, מר סוהיל חלאילה, שהתובעת עבדה במוסך מחודש 11/10 ועד ליום 20/8/11.

14. מבדיקת הדיווח של מר סוהיל חלאילה למוסד לביטוח לאומי בשנת 2011 עולה, כי התובעת דווחה כעובדת שכירה רק בחודשים: ינואר, פברואר, מרץ, מאי ויוני. אין דיווח על התובעת כעובדת בחודשים אפריל, יולי ואוגוסט 2011 (ראה מסמך נ/5). הדיווח על העסקת התובעת על ידי המעסיק היתה רק מחודש פברואר 2011, על העסקה החל מחודש ינואר 2011. אין דיווח מהמעסיק לנתבע על העסקת התובעת בחודשים נובמבר ודצמבר 2010.

15. העסקה של עובדת בעסק משפחתי אינה פסולה ובעלי עסקים קטנים, לעיתים קרובים, מעדיפים להעסיק קרוב משפחה בעסק מעובד זה. אנו מאמינים לתובעת ולדודה, כי אכן התובעת עבדה במוסך כמזכירה וביצעה עבודות פקידות לא מקצועיות שנדרשה לבצע, וכי התקיימו יחסי עובד מעביד בין הצדדים. יחד עם זאת, מאחר ואין כל דיווח לנתבע על העסקתה בחודשים נובמבר-דצמבר 2010 וכן בחודש אפריל 2011 ובחודשים יולי-אוגוסט 2011, איננו מוכנים לקבוע, כי התובעת אכן עבדה אצל דודה בחודשים הללו. אין לתובעת גם תלושי שכר בגין החודשים הללו ולא ניתן הסבר כלשהו על ידי התובעת ו/או מר סוהיל חלאילה מדוע לא דווח לנתבע על העסקתה החל מחודש נובמבר 2010 ועד ליום 20/8/11, אלא בוצע דיווח חלקי בלבד לנתבע.

16. לאור האמור לעיל אנו קובעים, כי התובעת עבדה כעובדת שכירה במשרה חלקית בשכר חודשי של 2,184 ₪ בלבד וזאת בחודשים ינואר, פברואר, מרץ, מאי ויוני 2011, כלומר, סך הכל חמישה חודשי עבודה בלבד.

17. יחד עם זאת, היות והתובעת עבדה רק חמישה חודשים שבגינם שולמו עבורה דמי ביטוח לנתבע, אזי על פי סעיף 50(א)(2) לחוק הביטוח לאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995, קובע כי קיימת זכאות לדמי לידה לשבעה שבועות רק אם שולמו דמי ביטוח בעד שישה חודשים מתוך ארבעה עשר חודשים שקדמו ליום הקובע.

18. התובעת לא הרימה את הנטל ולא הוכיח כי עבדה במשך שישה חודשים מתוך ארבע עשר החודשים שקדמו למועד הלידה של בתה, ב-21/8/11. על כן, אין התובעת זכאית לדמי לידה והתביעה נדחית בזאת.

19. אין צו להוצאות.

הדיון נערך בהעדר אחד מנציגי הציבור.

ניתן היום, כ' שבט תשע"ג, (31 ינואר 2013), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.