בפרק הסיכום והמסקנות כתבה הוועדה:-

"הוועדה מקבלת את הערר וקובעת כי קיים קשר סיבתי בין התאונה הנידונה לכאבי הגב התחתון, הוועדה מקבלת כי קיים קשר סיבתי בין התאונה הנידונה לפגיעה שורשית קלה מאחר ואכן המל"ל לא ערער על החלטת הוועדה מ-27.10.11.

בבדיקתנו היום הממצאים הנוירולוגים אינם על פי פיזור מוכר, הממצאים האובייקטיבים ללא עדות לרדיוקלופאטיה, הוועדה מציינת שכ-10 חודשים לאחר התאונה בבדיקת ה-EMGהיתה תקינה וחודש לאחר מכן הופיעו סימנים תת תת חריפים המעידים על מצבו שהתפתחו במהלך התקופה בין שני הבדיקות, נכותו הנוירולוגית הינה בשיעור 0% לפי סעיף 32 (3)(א)(I) לצמיתות מבחינה אורתופדית הוועדה דוחה את הערר וקובעת כי לא נותרו מגבלות המקנות אחוזי נכות.

הוועדה עיינה בחוו"ד ד"ר ארסבן מ-18.4.12 ואינה מקבלת מסקנותיו כי לפי בדיקת הוועדה לא היתה הגבלה בינונית או אחרת כפי שמצא ד"ר ארסבן וכן הוועדה לא מקבלת את מסקנותיו לעניין הנכות הנוירולוגית לאור האמור מעלה."

5. לשלמות התמונה מצאתי להציג את מכתבו של ד"ר ארסבן מיום 18.4.12:-

"בדקתי את מר בן שימול על פי בקשתו, על מנת לקבוע את מצבו הנוכחי, כתוצאה מתאונה מיום 1.11.2010.

מר בן שימול, ביום 1.11.10 כשנהג במלגזה, התנגד במלגזה אחרת. נפגע בגב תחתון. פנה למרכז רפואי באשדוד. בוצעו צילומים שלא הראו שברים.

המשיך במעקב אצל אורתופדים. שהה בדמי פגיעה 3 חודשים. מאז התאונה לא שב לעבודה. במהלך הבירור בוצע CTבע"ש מותני ובדיקת EMG.

ב-CTמיום 29.11.10 נמצאו בלטי דיסקים בגבהים 2-3L, 4-5L, עם לחץ על השק התקאלי ושינויים ניוונים.

ב-EMGגפיים תחתונות מיום 13.9.11 - רדיקולופטיה תת חריפה, בגובה 1S-5L.

מתלונן על כאבים בגב תחתון עם הקרנה לרגל שמאל, תרדמה ונימולים.

בבדיקה - הגבלה בינונית בתנועות ע"ש מותני. בכיפוף קדמי מגיע עד שליש עליון של השוקיים. כיפוף אחורי °20, הטייה ימינה ושמאלה °30. לסג חיובי משמאל °30.

כוח גס תקין. החזרים מוחלשים בכל התחנות, ירידה בתחושה בצד החיצוני של ירך ושוק.

לאור הממצאים הקליניים וההדמיתיים, הנני מעריך את נכותו של מר בן שימול יצחק כדלקמן:

1. עבור הגבלה בינונית בתנועות ע"ש מותני, 20% לפי סעיף 37(7)ב'.

2. עבור רדיקולופטיה שמתבטאת בהחזרים מוחלשים וירידה בתחושה, 10% לפי סעיף 32(1)א'I.

בסה"כ 28% לצמיתות."

6. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי לא נפל פגם משפטי בהחלטת הוועדה בתחום הנוירולוגי. הוועדה הסבירה כי עשרה חודשים לאחר התאונה הממצאים בבדיקת EMGהיו תקינים, מדובר בקביעה רפואית ואין מקום להתערב בה.

באשר לנכות האורתופדית- הכלל הוא שאם הממצאים שונים בין ממצאי הוועדה לבין הממצאים אותם מצא המומחה די בכך כדי להוות נימוק כדי לדחות את חוות הדעת מטעם המערער. יחד עם זאת, בנסיבות של תיק זה לא ניתן להסתפק במשפט כפי שניסחה הוועדה ולפיו הוועדה לא מקבלת את מסקנות המומחה כי לפי בדיקתה לא היתה הגבלה בינונית או אחרת כפי שמצא המומחה. על הוועדה להסביר את האבחנה לאור הממצאים שהיא מצאה לעומת הממצאים שמצא המומחה מטעם המערער.

לכאורה, ישנם ממצאים די דומים ומן הראוי שהוועדה תסביר את ההבדלים, כך למשל הוועדה מציינת כי המערער מגיע עד שליש פרוקסימלי של השוקיים, יישור °10 והטייה °20 לכל צד, ד"ר ארסבן כותב כי המערער בכיפוף קדמי מגיע עד שליש עליון של השוקיים, כיפוף אחורי °20, הטיה ימינה ושמאלה °30. מן הראוי שהוועדה תתייחס לממצאים ותסביר את האבחנה בין הממצאים שמצאה לבין הממצאים שמצא ד"ר ארסבן.

7. סופו של דבר, עניינו של המערער יוחזר אל הוועדה הרפואית על מנת שתתייחס שוב לממצאים שמצא ד"ר ארסבן במכתבו מיום 18.4.12 ותסביר האם לאור הממצאים שמצא בנושא של כיפוף, יישור והטיה יש מקום לשנות את החלטתה. המערער וב"כ יוזמנו להופיע בפני הוועדה ויוכלו לטעון טענותיהם בעניין זה, החלטת הוועדה תהיה מפורטת ומנומקת.

8. מאחר והערעור התקבל בחלקו ובחלקו האחר נדחה כל צד יישא בהוצאותיו.

9. ניתן להגיש בקשת רשות ערעור תוך 30 יום לנשיאת בית הדין הארצי לעבודה, לסגנה או לשופט שנתמנה לכך ע"י הנשיאה.

ניתן היום, ג' באדר תשע"ג, (13 בפברואר 2013), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.